מעשה במלך אחד שהיה מושל על כל המדינות בעולם, על כל פני תבל.
יום אחד הזמין המלך את כל שריו ואת כל המושלים במדינות השונות, יועציו וכו
המלך עשה משתה גדול ומפואר, וכשנעשו שמחים הוציא המלך את הכתר.
כתר זהב גדול ומפואר, רק שהיה חסר אבנים טובות ומרגליות, לשבץ את הכתר.
החליטו כל השרים והמושלים שבמשתה הבא כל אחד יביא את האבן הכי יפה שבמדינתו
לשים בכתר המלך.
כעבור שנה חזרו כולם ושוב הוציא המלך את הכתר, וכל אחד שיבץ את האבן שהביא.
מאות אבנים מיוחדות ומפוארות שובצו סביב לכתר כשלבסוף נותר מקום אחד ריק מלמעלה.
ידוע היה ומפורסם על אבן נדירה ויחידה ומאד יקרה בלי שעור שנמצאת אי שם בכיפה.
בשביל להגיע לאותה האבן היה צריך לעבור במקומות מסוכנים, לחצות מדברות שוממים, גונגלים בלי סוף, חיות טורפות, ביצות קשות,
לטפס הרים וצוקים, לחצות נהרות.
חשב המלך את מי אשלח להביא את האבן משום שלא נאה ויאה לשלוח שר או מושל.
לבסוף צץ רעיון במוחו של המלך והחליט לשלוח.......
לא רחוק מארמון המלך היה בית כלא גדול, המון אסירים היו שם שריצו תקופות מאסר ממושכות על כל מיני פשעים.
החליט המלך שאותם הוא ישלח למשימה כה קשה ומפרכת להביא את האבן, גולת הכותרת.
אמר להם המלך: אני מוכן לשחרר אתכם בתנאי שתביאו את האבן ולא סתם אלא את האבן הכי מיוחדת ונדירה ויקרה
על פני תבל. עוד אמר להם המלך שרק ביחד יוכלו להביא את האבן.
אחד ממשרתיו של המלך לקח אותם ביחד למדבר, לברוח אין לאן רק ביחד להביא את האבן הכי יפה בעולם.
הנמשל הוא שבמשך הדורות כל דור בעם ישראל הביא אבנים טובות.
דור המדבר, נביאים, תנאים, אמוראים וכו.
בדורינו אנו נקראים אסירי עוני וברזל, מלאים תאוות ובלבולים רבים, שכחנו
איך שמחים, הרבה חובות יש לנו.
אך השם יתברך אב הרחמן חמל עלינו ושלח את משרתו כדי שנביא
דווקא אנו את האבן הכי יפה בעולם, אבל רק ביחד