טירון
זה שוב קול הכאב הנשמע מגרונך ואינו אומר מדוע .
מדוע זולגות הדמעות בתוך הלב ומבחוץ יחסית רגוע .
אולי זה משום שיבשו הדמעות בים הגעגוע אז אולי תפסיקי לבכות כי אבכה בשבילך ואדע מדוע .
כי כשאת צוחקת גם אני מחייך וכשאת בוכה הכל אצלי פגוע .
ונשבר לי הלב לרסיסים ואיני יכול לאסוף את השברים .
הלב שלי כמו פאזל מורכב מחלקים חלקים ויש לו את החלק החסר והחלק המשלים .
תואר כבוד
אוי אוי איזה כתיבה יפה =]
טירון
פוגע
ואתה פוגע אתה יודע ?
אך ממשיך בדרכך לא סר ממנה אפילו לשנייה .
מעולם לא ידעת לספור את השניות הזמן לא ישנה את מה שכבר קבוע מראש.
ואני לעומתך שותקת את אותן השתיקות שצורמות את פיהן הן לא פוצות הן אומרות הכל אבל בכל זאת שותקות .
והמלנכוליה עוטפת אותי כמעיל חורף ביום קר והקור חודר לעצמות .
הלב מתכסה בשבילים של דמעות .
אני זקוקה לחום שלך שיעטוף אותי ברכות של בד קטיפה אך במקום חום אני מקבלת עוד "לטיפה"
שאותי מכה אותה מהלומה אותות התדהמה .
אתה נועץ מחטים בבשרי ולמרות הכל אני הטיפשה מאמינה שאתה אוהב וממשיכה ללכת כמו עיוורת
בשביל "האהבה".
אתה פוצע עד זוב דם ,הדם כבר נמהל בדמעות וצבע "אהבתך" אינו דוהה ואני ממשיכה לטעות .
אם זאת אהבה שלא אדע עוד אהבות יש אהבות שכל כך כואבות .
אם זאת אהבה רחם עליי חנון אותי מייסורי כאבה .
לא אשתוק יותר קולי ישמע בקול בשבילך לא אסבול.
אתה פוגע אתה יודע ?.
תואר כבוד
"והמלנכוליה עוטפת אותי כמעיל חורף ביום קר והקור חודר לעצמות .
הלב מתכסה בשבילים של דמעות" .
משפט חזק פשש... אהבתי תמשיכי ככה
ממש יפה =]
"כצריך להמשיך..."/דגנית פ.
מילים מתפזרות בחלל האוויר,
מגיעות לאוזני סובבים,
נקלטות נשכחות.
מילים שתוך רגע קט מקבלות מענה,
מענה, המעיד שלא סתם יצאו מפה.
לפעמים יש תחושה של בדידות,
חוסר יחס מצד הסביבה,
הם שקועים להם בדבר מה.
הזנחה, לא בטוחים אם זה בגלל ההכרות הארוכה,
לא בטוחים, אם זה בגלל המיאוס שהצטבר במהלך השנה.
לא בטוחים, אולי שנאה החליפה את אותה אהבה של ידידות מופלאה?
בדידות, מכבידה על הלב,
אתה מרגיש שאתה נחנק מכל מה שיש לך לומר,
אך אין לאן לשפוך את אותן המילים, או יותר נכון אין למי.
ההעדפה, מעדיפים לשתוק,
ולא לשלוח סתם את המילים,
על גבי הרוח.
לא רוצים להישאר עם התקווה,
שאולי בזמן מסוים
הרוח תחזיר מענה.
שינוי, הכרויות חדשות,
הגדלת מעגל סובבים,
יחד עם האמונה שכך
לא יחסרו האנשים שלהם תיתן מילותייך.
הזנחה, בדידות,ההעדפה,שינוי.
רצף פעולות הנגרמות אחת מהשנייה,
האם אפשר למנוע, לזאת אין לי תשובה.
אך אם אחד התחיל, תמשיך עם הבא ברשימה,
הרי אתה כבר מודע להמשך,פשוט תמנע.
לפעמים צריך לעזוב הכל,
פשוט להשאיר הכל במקום ולהמשיך הלאה,
בידיים ריקות.
לא צריך לחשוב על כל מה שצברת,
לא צריך לחשוב על מה אתה בעצם מוותר.
תמיד הידיים והלב יתמלאו מחדש, בהמשך.
תואר כבוד
נוגע ללב מאמי שלי=]
טירון
נחמד מאוד אהבתי
טירון
כלוב זהב
יונה צחורה מנסה לפרוש כנף כלאו אותה בכלוב זהב .
כנפה שבורה כרוחה, אך היא טרם התייאשה .
מנסה לפרוש כנף נעלו אותה בכלוב זהב.
צדק אותו אחד שאמר שלא כל מה שנוצץ הוא זהב .
רוצה לצאת אל החופש למצוא את האור.
דרך הזהב דרך החושך דרך הדרור דרך האור.
זה לא שחסר לה מזון שישביע רעבונה .
זה לא שחסר לה מים להרוות צימאונה .
נתנו לה הכל בכפית ,נתנו לה הכל במגש של כסף .
אך צבע הכסף החליד וצבע האושר הדרור נראה מהאופק לבן.
שאינו זהב אינו כסף ואינו שחור .
מה תעשה היא עכשיו ?
כלאו אותה בכלוב , בכלוב הזהב.
טירון
לראות את העולם דרך העיניים שלך
תן לי לראות את העולם קצת אחרת מהדרך שלי אותה הדרך המוכרת.
לדמיין שאני מגדת עתידות ויש לי כוחות תן לי לקרוא מה כתוב בעינייך ,
כאילו היו כדור בדולח שמגלה נסתרות.
אולי אז אוכל ללכת בדרך שלך להבין את רזיי ליבך ,לפסוע בין שבילי דרכך .
תן לי הצצה קטנה לעולם הפנימי שלך .
תן לי לגלות את נשמתך ,לגלות אותך.
אני רוצה להבין את הצד השני של המטבע לחשוב בדרך שלך ללא מסכות או חומות
לגלות אהבה.
מאותן אהבות שכבר לא קיימות .
אהבה היא לראות את החיים שלך עוברים דרך העיניים של מישהו אחר.
אז תן לי לראות את העולם קצת אחרת מאותה הדרך שלי הדרך הישנה והמוכרת.
לדמיין שיש לי כוחות ואני מגדת עתידות תן לי לקרוא מה כתוב בעינייך .
לראות את העולם באופן קצת שונה בהשתקפות של עינייך.
טירון
ריקוד אחרון לאור הירח
בואי נרקוד ריקוד אחרון לאור ירח.
לפני שאשכב לי לנוח לעולם ולא אקיץ משנתי ,
אעצום את עיניי ולא אזכה לראות עוד את יום המחר.
יום האתמול יחרט בזכרוני.
כצל דמותך הנראית כל כך ברור לנגד עיניי.
בוא נרקוד עוד ריקוד אחרון לאור ירח .
ריקוד אחד קטן ודי לפני שאתה הולך אך לנצח איתי נשאר.
יהדהד זיכרון יום האתמול בזכרוני לא יודעת כיצד אגיע ליום המחר.
אתה עדיין נוכח בי ממלא כל חלל ריק בתוכי .
אל נא תלך הישאר איתי .
אינני הולך לשום מקום תמיד אני נושא אותך בקרבי ,
לאיפה שלא אלך את עדיין נמצאת איתי.
בואי נרקוד ריקוד אחרון לשיר שרק שנינו נשמע.
הקשיבי לצלילי הנשמה .
תני לי לאהוב אותך כאילו זאת הפעם האחרונה .
הרשי לי לחטוא בחטא תעבר הבשרים משגל האהבה ,
חטא של אוהבים.
אני אסיר שלך אסיר עולם ,בבקשה אני רוצה להיכנע לך אותה
כניעה מתוקה .
COLOR=red]אני מרימה ידיים נכנעת לך באותה הכניעה .
אתה כמו אש רוצה אני להישרף באש אהבתך.
אהוב אותי כאילו זאת הייתה הפעם הראשונה .
בוא נחטא יחדיו בחטא המושלם חטא אהבה,
ונהיה אסיריה אסירי עולם.
הלב שלי והלב שלך יתחברו יחדיו ושניהם יצרו מקצב,
מקצב הפעימות שיצרו דואט.
מקדש הגוף מקדש הנפש יתחברו יחדיו עד שנהפוך לגוף ונשמה אחת.
אהובה הגיע זמן לכתי אני שומע את מלאך המוות הוגה את שמי.
הוא קרב לקחת נשמתי .
ובערסי דווי הדבר היחיד שאנוכי לוחש הוא את שמך.
אשק לך נשיקה אחרונה בה אתן לך את הנשמה .
ואחתום לך בחותם אהבה ניצחי אחתום לך על זה בנשיקה.
ואז אפח נפשי.
וסוף סוף אשכב לי לנוח בערסל של הירח .
לאחר שרקדנו ריקוד אחרון ריקוד לאור הירח.
תואר כבוד
ימוכשרת כול הכבוד!!! קראתי את כול ה3 נהנתי לקרוא תכתיבה שלך : )
טירון
הדימעה שלך משאירה עקבות בים הכחול של עינייך .
ואני נסחף עם הגלים בעקבותייך.
אל תבכי יותר מחאי את הדימעה .
הדמעות שלך יקרות לי מפז אוצרות הטבע של הנשמה .
אני רוצה לאבד את עצמי בעינייך .
למצוא את עצמי בחיוכך .
לא רוצה לדמיין את החיים בלעדייך .
זה משאיר צלקות עמוק עמוק בלב.
רוצה לאבד את עצמי בים של עינייך.
אותם רגעים קסומים של אושר המשתקפים בניצוץ של עינייך.
שהזמן יעצור מלכת ,אז תגידי לי את לאן את הולכת.
לעולם לא תדעי עוד צער זה שגורם לך לבכות לא שווה כל דימעה.
לעולם אל תבכי יותר נשמה .
משתמש חסום
וואי ממש יפה תוציאי ספר שירים
עתיק
למה צונזר מה אמרתי?
נערך בפעם האחרונה על ידי eXploade : 22/11/08 ב 19:41
טירון
מתגעגעת
אני מתגעגעת למילים שלך וגם לשתיקות .
מתגעגעת לחיבוק שלך אך החיסרון שלך נותר אצלי בזרועות.
אני מתגעגעת לקול שלך כי אין מי שיגיד אני אוהב .
מתגעגעת לשלוות שלך ולרגעי הכאב .
מתגעגעת לרגעים יפים יותר וגם כאלה שפחות .
מתגעגעת אלייך במילים ובשתיקות.
טירון
כיצד זה נפלו מלאכים
ילד תכול עיניים ושיער לראשו זהב.
התבגר ונשפך דמו בקרב .
ילד שהפך לגבר והקריב חייו למען מדינתו למען אחיו .
ואמא עדיין מבכה מותך אחי אני יודע בלילות היא בוכה בכי תמרורים ,היא חושבת שאני לא שומע.
קולה מהדהד במוחי אך אם ליכתך נדמה לי שהיא קוברת לא רק אותך כי אם גם אותי.
אתה המת ואותי קוברים בחיים .
אמא כבר לא מלטפת כמו פעם וכבר לא נותנת נשיקה .
ליבה קמל מצער אותו האבל מכים במשפחה .
אמא את חושבת שלי זה לא כואב מותו את חושבת שלא נקרע לי הלב לשניים ,הלב שלי שבור לרסיסים
הוא כל כך שביר עד כדי כך שהוא יכול לעבור דרך קוץ המחט .
ואז אני שואל את עצמי כיצד נפלו מלאכים.
טירון
הולכת בדרך שלך
הולכת בתלם שבילי הדרך שלך תמיד אחרייך במשעלי צעדייך איתך,
הולכת בדרך בדרך שלך.
אתה במבוכי החיים איבדת את קצת את עצמך ואני נאבדת איתך.
רק אתה יודע בקרבך בתהומות ליבך את דרך החיים הנכונה .
הדרך שלך.
התהום שלך כל כך עמוקה אל תרפה את האחיזה אם תיפןל איפול יחד איתך.
תמיד איתך כל הדרכים שלי מובילות עד אלייך ואני תמיד איתך ממשיכה בדרך ,
בדרך שלך.
תואר כבוד
אהבתי נהנה לקרוא תיצירות שלך השיר שכתבת אם "כיצד נפלו מלאכים" נוגע ללב
טירון
המראה
היא מתבוננת בדמותה מול המראה חיה בבועה שבנתה מסביב עצמה.
תמיד היא חייה באשליה שהעולם סובב סביבה .
ואחר הכל העולם הוא עגולהיא חיה במעגל ומבחוץ ממשיך להסתובב לו הגלגל..
שעות מול המראה מאבדת את תחושת הזמן .
תמיד היא מאופרת ושמה עיפרון שחור שידגיש את העיניים
כדי להיות מקובלת בחברה הזאת שבה אנו חיים תמיד צריכים להיראות
יפים ומטופחים היא חושבת לעצמה.
אך טרם מבינה שזאת בועה שבנתה לה החברה .
אך בעצם מהו יופי?
האם זה שנסתר מן העיניים ומהמראה.
היופי האמיתי כשמסירים את המסכה את הדמות שנראית לעינינו ועל עצמינו מביטה .
ואז כשתלמד להסתכל על עצמה דרך העיניים של הנפש לתוך הנשמה ,
תתנפץ האשליה לרסיסים כמו הבועה.
היא חיה בעולם שבנתה מסביב עצמה, היא חיה במעגל ומבחוץ ממשיך להסתובב לו הגלגל.
ואת היופי האמיתי אי אפשר לאפר הוא לא לובש כל מסכה .
זאת היא הבועה שבנתה מסביבה החברה.
הירשם כדי להגיב לנושא