הליגה האנגלית זאת אחת הליגות המענייניות לפי דעתי ההכי מעניינת...אחרי הספרדית אחרכך...
האם מישהו יכול לעצור את צ'לסי?
הליגה האנגלית נפתחת - הרובלים של אברמוביץ' סידרו למוריניו סגל איכותי. לארסנל בעיה בקישור, ליונייטד עם בעלים - בניון ינסה לברוח מהתחתית.
"אלופת הפרמייר-ליג תצא מתוך חבורה קטנה הכוללת קבוצה אחת" - ההצהרה השחצנית הזו של פיטר קניון, מנכ"ל צ'לסי, היוותה את יריית הפתיחה לעונה חדשה בליגה האנגלית, שיוצאת לדרך בסוף השבוע.
הכחולים של ז'וזה מוריניו ינסו לבסס את שליטתם - שזה בערך הדבר האחרון שארסנל, מנצ'סטר יונייטד וליברפול רוצות לראות. טל בן-חיים ישמח להעביר עוד עונה במאבק על אירופה, ויוסי בניון? הוא בעיקר רוצה להימלט מהתסריט העצוב לפיו מצא דרך מילוט מסנטאנדר - רק כדי לרדת ליגה באנגליה.
מי את באמת, הפרמייר-ליג? האם העובדה שצ'לסי זכתה באליפות עם הפסד בודד וארסנל בלי הפסד לפני שנה מצביעה על ליגה חזקה וקבוצות צמרת איכותיות במיוחד, או על ליגה עם יותר מדי קבוצות חלשות ומטה ופערי ענק? האם לזכייה של ליברפול באליפות אירופה בעונה בה היא סיימה חמישית בליגה יש רלוונטיות לדיון, או שמדובר יותר במאפייניה של תחרות נוק-אאוט מאשר עוצמת הפרמייר-ליג?
הכחולים שוב פייבוריטים
האמת היא שהליגה נחלשה. הקבוצות הגדולות חזקות מאוד, מצליחות באירופה וחולקות ביניהן את הגביע האנגלי בעשור האחרון, אבל הליגה נטולת עומק איכותי ולא רק ברמת השחקנים. רוב המנג'רים בצמרת זרים, בעוד שחלק מהמנג'רים המקומיים בשאר הקבוצות החליטו שהם גאונים טקטיים אבל מצליחים לייצר בעיקר מערכים הגנתיים.
אברטון סיימה במקום ה-4 עם 45 שערי זכות בלבד והפרש שערים שלילי; ווסט ברומיץ' שרדה עם ממוצע כיבושים של פחות משער למשחק. הפער ההולך וגדל בין המעמדות והניסיון הנואש של הקבוצות הקטנות לחפות על זה בכך שהן "הורגות" משחקים פגע בפרמייר-ליג. זה גם לא מונע את פערי הענק בטבלה, וגם הופך את הליגה לפחות אטרקטיבית מאשר לפני מספר שנים.
מעט צפוי להשתנות העונה. הכסף מדבר חזק מאוד ולרובלים של רומן אברמוביץ' יש את הקול הרם ביותר (ומבטא רוסי קל). הם סידרו לצ'לסי מנג'ר מצוין, הרכב נהדר ומעל לכל - את הסגל הטוב והעמוק באנגליה, הסיבה העיקרית לכך שהכחולים מלונדון פייבוריטים לזכות באליפות נוספת.
הרכש הגדול הקיץ של ז'וזה מוריניו היה שון רייט-פיליפס. הקיצוני הימני נרכש ממנצ'סטר סיטי תמורת 21 מיליון ליש"ט ומצטרף במאבק מפחיד (ליריבות) על ההרכב לג'ו קול, דיימיאן דאף ואריאן רובן. נטייתם של שני האחרונים להיפצע פגעה בצ'לסי בליגת האלופות? אז דואגים שיהיה עוד קיצוני ברמה גבוהה. מרכז השדה הכחול חזק עם או בלי מיקאל אסיין וכך גם ההגנה הטובה בליגה (ספגה 16 שערים בלבד), שהתחזקה עם המגן השמאלי אסייר דל-הורנו (אתלטיק בילבאו).
חוסר היציבות של איידור גודיונסן ודידייה דרוגבה, והחולשה של מתיאה קזמן שנמכר לאתלטיקו מדריד, שלחו את מוריניו לחיפוש אחרי חלוץ. אלא שכסף לא קונה הכל.
אדריאנו וסמואל אטו אמרו לא, וצ'לסי הסתפקה בהחזרתו של הרנן קרספו, שהיה מעדיף להישאר במילאן. מוריניו צריך שהוא יתאקלם בלונדון בניסיון השני כדי שיהיה לו חלוץ שיוכל לעשות את ההבדל בליגת האלופות. בליגה זה לא כל-כך ישנה.
תחמושת חדשה לתותחנים
צ'לסי התחזקה, האם גם ארסנל? בעיני רבים המכירה של פטריק ויירה היתה תמוהה, אבל האמת היא שהקפטן מיצה את עצמו בהייבורי ותרומתו על המגרש הלכה ופחתה - בניגוד גמור לסאגות השנתיות לגבי עזיבתו שרק הלכו וגדלו. לארסן ונגר פשוט נמאס וחביבו עבר ליובנטוס, אבל הבעיה האמיתית היא לא עזיבתו אלא אי רכישת מחליף. לו או לאדו, שעזב לוולנסיה.
ססק פברגאס שחקן מרכז השדה הטוב ביותר של התותחנים, אבל לא יכול להחזיק את הקישור שלהם עונה שלמה בגיל 18. ג'ילברטו סילבה רגיל להיפצע, מת'יו פלמיני אינו המוצר המוגמר ואלכסנדר חלב הבלארוסי, שנרכש משטוטגרט, הוא שחקן התקפי. ארסנל הראתה שוב ושוב בשנים האחרונות שהיא מסוגלת להסתדר תקופות ארוכות בלי ויירה. האם גם עונה שלמה?
התותחנים, בכל מקרה, ימשיכו להיות הקבוצה האטרקטיבית באנגליה. לברק המוכר של שחקניה הצטרף הקיץ חלב היצירתי, אולי חוסה רייס סוף-סוף יתאקלם ורובין ואן-פרסי ישתפר בוודאי, אם יתגבר על האשמות האונס מהקיץ. המפתח של ונגר יהיה בעורף - זה שעלה לו בהרבה נקודות ליגה ובאובדן האליפות. עד כה לא היו שינויים בהגנה - אך צריך לציין שלקראת סוף העונה חל בה שיפור משמעותי, עם הבלם השוייצרי הצעיר פיליפ סנדרוס שחולל פלאים.
אז ונגר, אם לא יפתיע עד לסגירת חלון ההעברות, פותח את העונה עם הימור מסוים כששני ילדים מהווים שחקני מפתח בהרכב שלו. זה לא ימנע ממנו עוד שנה בצמרת.
יונייטד רחוקה משלמות
אם צ'לסי תפתח בפניה את הדרך, ארסנל נמצאת בעמדת הזינוק הטובה ביותר כדי לזכות באליפות בעונתה האחרונה בהייבורי. האם ניתן לומר על זה על יונייטד? אחרי שריו פרדיננד האריך את חוזהו יום אחד בלבד לפני המשחק הרשמי הראשון, ומנע את שריקות הבוז המביכות מאוהדיו שלו, נותרה עננה אחת באולד טראפורד: רכישת הקבוצה ע"י מלקולם גלייזר. האמריקני ובניו "מככבים" אצל האוהדים, שצפויים להתמקד בהבעת דעתם בכל משחק על הבעלים החדשים, שמילאו את יונייטד בחובות ובשלב זה לא ברור עד כמה הם מוכנים להשקיע – אם בכלל – בחיזוק הסגל, למרות הבטחות לא מחייבות.
אלא שגם על הדשא נטו יונייטד רחוקה משלמות. סר אלכס פרגוסון רצה לחזק את מרכז השדה עקב היחלשותו של רוי קין, אבל פשוט לא מצא מחליף ראוי בשדות זרים. אלן סמית' נוסה כקשר אבל יכול להחליף מקסימום כגיבוי את פיל נוויל, שעזב לאברטון. פארק ג'י-סונג האנרגטי הגיע מאיינדהובן כדי לתת תרומה באגפים בעקבות דעיכתו של ריאן גיגס.
הרכש השני, השוער אדווין ואן-דר-סאר, עבר את השיא אבל מהווה שיפור לעומת טים הווארד ורוי קארול. ההגנה שלפניו נותרה חזקה ומפתח גדול נמצא בהתקפה, שם זקוקה יונייטד לתרומה גדולה הרבה יותר מרוד ואן-ניסטלרוי ולואי סאהה. השניים עברו שנה רדופת פציעות, והקבוצה שילמה ביוקר. ההולנדי עוד יחזור לעצמו - סאהה כמובן שוב פצוע וזו רק שאלה של זמן עד שפרגוסון יתייאש וימכור אותו.
וויין רוני וכריסטיאנו רונאלדו עושים את ההבדל בין יונייטד אפורה לראויה ובוודאי לא הולכים לשום מקום. באולד טראפורד יקוו שהצעירים ימשיכו למשוך את העגלה, אבל אם הקבוצה תמשיך לסבול מהבעיות הנ"ל, צ'לסי נראית רחוקה שנות אור. מקומות 2-4 מציאותיים יותר.
ליברפול שוב בתמונה?
מצד אחת, היא אלופת אירופה. מצד שני, היא הקדימה את בולטון רק בהפרש שערים. העונה שעברה היתה אולי המוזרה בתולדות ליברפול, והשנה רוצים באנפילד לראות מגמת שיפור גם בליגה אחרי 15 שנים בלי אליפות.
ראפה בניטז היה עסוק בשוק ההעברות אבל רק רכש אחד - השוער חוסה ריינה (ויאריאל) - נראה כשחקן הרכב בטוח. בודוויין זנדן ומוחמד סיסוקו יהוו אופציות נוספות בקישור ופיטר קראוץ' בחוד, אך האגפים נותרו מיותמים משהו לאחר שעסקאות מארק גונזאלס ולואיס פיגו נפלו. זנדן הצטיין במידלסברו דווקא במרכז בעוד שלואיס גרסיה מצוין אבל מרבה לחתוך למרכז וליברפול צריכה גם שחקנים שיתרמו בשליחת כדורים לרחבה. הארי קיואל? כרגיל, פצוע. העורף יחוזק בגיבוי נוסף.
בניטז מאמין שהבעיות שלו בליגה היו בגלל היעדר עומק בסגל ולא האיכות בהרכב - שכמעט לא ישתנה. גם העוזבים, כמו ולדימיר שמיצר, מאוריסיו פלגרינו, כריס קרקלנד ואנתוני לה-טאלק, וגם מילאן בארוש אם יימכר בסוף, לא היו שחקני הרכב.
אז אם סטיבן ג'רארד ישמור על הכושר מפתיחת העונה, ואם ג'ימי טראורה יהיה פתאום שחקן, ואם ריינה לא יתגלה כייז'י דודק 2 (חוץ מבפנדלים), ואם פרננדו מוריינטס יתחיל להשתלב, ואם קראוץ' לא יתגלה כפלא של עונה אחת...
הבנתם? בקיצור, עם כל-כך הרבה סימני שאלה, ליברפול תהיה מרוצה אם תצמצם את ההפרש שהיה בינה למקום הראשון, ותעלה לליגת האלופות דרך הליגה. "אליפות" היא לא מילה גסה באנפילד אבל גם לא מילה ריאלית.
אירופה חוזרת לווייט הארט ליין?
טוטנהאם יכולה להיות הגורם החדש בצמרת, למרות שאוהדיה יודעים דבר או שניים על ציפיות שלא מתממשות. הפעם נראה שמשהו השתנה. מרטין יול רוכש צעירים מבטיחים ללא הפסקה, והקיץ הצטרפו הקשר טיאמו טאיניו המנוסה יחסית (26, אוקזר) והקיצוני וויין רטלדג' (קריסטל פאלאס), שאמורים להוסיף יצירתיות. למרות בואו של אדגר דווידס, שיתרום קשיחות וניסיון, מדובר יותר בקבוצה של אפרוחים מאשר תרנגולים, אבל הרי אחד הביטויים האהובים באנגליה הוא: אם אתה טוב מספיק, אתה מבוגר מספיק. אירופה חוזרת לווייט הארט ליין?
הסוס השחור היוצא, אברטון, לא ישחזר את העונה המצוינת. דייויד מויס החתים את נוויל, הבלם הדני פר קרולדרופ (אודינזה) והקשר סיימון דייויס (טוטנהאם), אבל הרבה שחקנים אחרים פשוט לא רצו להגיע למרות ההופעה השנה באירופה - שבכלל תהווה כנראה גורם מפריע בליגה. בהתחשב גם בסגל הלא מרשים, מקום במרכז הטבלה צריך לספק את מויס. זה יכול להסתיים גם בתחתית.
משוואת בולטון פשוטה. אם חארד בורגטי ישחזר בריבוק את רקורד ההבקעה שלו מנבחרת מכסיקו, היא יכולה להיאבק שוב על מקום בגביע אופ"א. אם לא - מרכז הטבלה קורא גם לבן-חיים והירקן הסדרתי אל-חאדג'י דיוף, שנרכש סופית מליברפול.
מידלסברו איבדה כאמור את זנדן ההולנדי לטובת ליברפול, שיפרה את החוד עם הרכש מפורטסמות' והאקס המיתולוגי של מכבי חיפה, יעקובו אייגביני, ותהנה גם מחזרת גאיסקה מנדייטה מפציעה - אבל מעט מאוד ישתנה אצלה. היא תמשיך לשעמם את כולם למוות בדרך לשולי הצמרת.
מנצ'סטר סיטי איבדה את השחקן הכי טוב שלה (רייט-פיליפס), וצירופם של שני חלוצים, אנדי קול הוותיק ודריוס ואסל הבינוני, לא תספיק כדי להשאיר אותה בעשירייה הבכירה. הדבר הכי מעניין בקבוצה הזו: סטיוארט פירס, במשרתו הראשונה כמנג'ר. צ'רלטון התחזקה משמעותית בבלם גונזאלו סורונדו (אינטר), הקשרים אלכסיי סמרטין (צ'לסי) ודארן אמברוס (ניוקאסל) והחלוץ דארן בנט (איפסוויץ') במטרה להגיע סוף-סוף לאירופה. היא תהיה קרובה. רק קרובה.
געגועיי לקיגן
בניוקאסל ימשיכו להתגעגע לימי קווין קיגן. במועדון קיוו שגראם סונס יכניס קצת משמעת בשחקנים אבל הפיתרון שלו היה פשוט יותר: להעיף את מי שעושה בעיות. אז לורן רובר וקרייג בלאמי הלכו, גם פטריק קלויברט, ניקי באט ושחקני ההגנה ארון יוז ואנדי אובריאן נפרדו.
סונס התחזק הקיץ בקשרים אמרה (אינטר) וסקוט פארקר (צ'לסי) והבלם קרייג מור (מינשנגלדבאך), אבל ההגנה עדיין רכה ושותף איכותי לאלן שירר אין. זה יספיק אולי לעשירייה ראשונה. וכמו שסונס עצמו אמר: אם הוא יסיים את העונה כשהוא עדיין בתפקיד, זו הצלחה.
עבודה טובה יותר עושה דייויד אולירי באסטון וילה המשתפרת, שנפרדה מוואסל והקשר תומאס היצלספרגר (שטוטגרט) אבל החתימה את יוז, פטריק ברגר וקווין פיליפס. המטרה, המציאותית: אירופה. ברמינגהאם צירפה את באט ובעיקר החתימה את החלוצים וולטר פנדיאני (לה-קורוניה) ומיקאל פורסל (צ'לסי), שכבר שיחקו אצלה כמושאלים, אבל תעביר עוד עונה לא מרתקת אי שם במרכז.
עבור סטיב ברוס זו תהיה אכזבה – מארק יוז ובלקבורן המשמימה (32 שערי זכות בעונה שעברה) יסתפקו בדבר שכזה, אבל ייגררו למאבק נגד הירידה. החלוץ הפיני שפקי קוקי (איפסוויץ') ובעיקר בלאמי יוסיפו קצת עניין – אצל הוולשי זה לא יהיה בהכרח רק על כר הדשא.
פורטסמות' איבדה הקיץ את יעקובו, אבל מנטאלית הוא כבר אבד לה בינואר. ברגר אובדן משמעותי יותר, אך המנג'ר הצרפתי אלן פראן התחזק עם אובריאן, רובר, השוער סנדר וסטרבלד (מאיורקה) והחלוץ אזאר קרדאס (בנפיקה) במטרה להתרחק מהתחתית. לפראן זה יצליח – לכריס קולמן ופולהאם, שאיבדה כיוון מאז שרצתה להפוך ל"מנצ'סטר יונייטד של לונדון", לא. ואן-דר-סאר וקול הלכו, המגן ניקלאס יינסן (דורטמונד) והחלוץ היידר הלגוסון (ווטפורד) הצטרפו למה שמסתמן כמאבק נגד הירידה.
הגענו לווסטהאם, המעניינת מבין שלוש העולות ובעלת הסיכויים הטובים ביניהן לשרוד, בגלל הכישרון הרב בסגל. הנטייה היא לומר שחוסר ניסיון הוא דבר שפוגע בקבוצה, אבל לפעמים יש לו יתרון: לצעירים אין אלוהים (ופחד).
הקישור שכולל את בניון, נייג'ל ריאו-קוקר ומת'יו את'רינגטון והחוד עם בובי זאמורה ומרלון הרווד (ולפעמים סבא טדי שרינגהאם) יכולים להיות אטרקציות שימשכו את הפטישים למרכז הטבלה.
הבעיה היא שלקבוצת כדורגל יש גם הגנה, לפחות על הנייר. אצל ווסטהאם הניסיון לחזק אותה הסתכם בקארול, שוער לא מוערך במיוחד, המגן השמאלי פול קונצ'סקי (צ'רלטון) וכן ג'יימס קולינס, דניאל גאבידון וקלייב קלארק שהגיעו מליגות נמוכות. הם מצטרפים לשחקנים כמו תומאס רפקה הכסחן ואנטון פרדיננד הצעיר ויהיו המפתח של ווסטהאם. אם ההגנה תהיה בסדר – היא יכולה אפילו להתקדם לכיוון מרכז הטבלה. אם לא, והסיכויים נוטים לכך, בניון יחזור לקרבות התחתית המוכרים לו כל כל-כך משנותיו האחרונות בספרד.
מקומן של קבוצות אחרות בתחתית נראה מובטח. ווסט ברומיץ' ניצלה בעונה שעברה בעור שיניה ותהיה שם שוב, למרות רכש לא רע בדמות קרקלנד, שבוודאי ייפצע שוב, המגן/קשר סטיב ווטסון (אברטון) והחלוץ דיומנסי קמארה (מודנה). האם בריאן רובסון יכול לחולל נס שני?
גם שתי העולות הנוספות חלשות. מיק מקארתי, שהפסיד בכל תשעת משחקיו בסנדרלנד בעונת הירידה, חוזר עם קבוצה שלא נראית יותר טוב. החתולים השחורים צירפו את הבלם אלן סטאבס (אברטון) והחלוצים ג'ון סטד (בלקבורן) ולה-טאלק. וויגן, בעונת בכורה בפרמייר-ליג, דיברה על תקציב רכש של 25 מיליון ליש"ט אבל המנג'ר פול ג'ול גילה שלא כולם (בעצם כמעט אף אחד) רוצים להגיע לעולה חדשה. סטפן הנשו (סלטיק) יחזק את העורף ויהיה מעניין לראות אם החלוץ ניית'ן אלינגטון יעשה מספיק לפני הירידה בסוף העונה כדי לשכנע קבוצה בכירה יותר לרכוש אותו.
במחזור הפתיחה, שבת: אברטון - מנצ'סטר יונייטד, אסטון וילה - בולטון, פולהאם - ברמינגהאם, מנצ'סטר סיטי - ווסט ברומיץ', פורטסמות' - טוטנהאם, סנדרלנד - צ'רלטון, ווסטהאם - בלקבורן, מידלסברו - ליברפול. ראשון: ארסנל - ניוקאסל, וויגן - צ'לסי
הירשם כדי להגיב לנושא
