פרסום | ביוגרפיה של זוהר ארגוב ז"ל ** מושקע **
ההתחלה
זוהר ארגוב נולד ב-16.07.55 בן ליונה ועובדיה עורקבי בשיכון המזרח ברשל"צ. זוהר היה הבכור במשפחה עם עוד שלושה אחים וחמש אחיות: מלכה, בצלאל, אמנון, אבשלום, שושי, חבצלת, אביגיל ומימי (לפי סדר לידתם). כבר בגיל צעיר הוא הכיר את הפחים עליהם נהג לתופף, בבית הספר תמיד בלט עם קולו הערב והשתתף באופן קבוע במחזות ובהצגות.
עקב המצב הכלכלי הקשה של משפחת עורקבי, היא נאלצה להתגורר בבית קטן שהיה צריך להכיל את כל יושבי הבית. אמו של זוהר עבדה כמנקה במחנה צבאי ואביו, שהיה אלכוהוליסט, עבד רב שנותיו כאזרח עובד צה"ל ובחלוקת חלב בשכונה.
זוהר, שבית הספר לא היה אהוב עליו במיוחד, החליט להפסיק את לימודיו בגיל 13 ולעזור בפרנסת המשפחה ולשם כך עבד בצביעה ובעבודות בניין שונות. בגיל 15 הכיר את ברכה צוברי לה נישא בגיל 17. כשנה מאוחר יותר נולד בנם הבכור והיחיד - גילי.
בקיץ 77', כשלזוהר מלאו 22 שנים הוא החליט להוציא בעזרת ידידו הטוב משה נגר תקליט ובו שני שירים שנגר כתב והלחין. זוהר נשמע באותן הקלטות מאוד שונה מבדרך כלל מהסיבה הפשוטה שהיה קשה לזמרים מזרחיים באותה תקופה להצליח ולהישמע ברדיו. התקבלה ההחלטה שהשירים יהיו 'אשכנזיים' סטייל צביקה פיק ותיסלם ללא כל השפעה ים תיכונית. סמוך לצאת האלבום החליט זוהר, ביחד עם אשתו, להחליף את שם המשפחה מעורקבי לארגוב, שם קליט ומסחרי הרבה יותר. למרות המאמצים הרבים שהושקעו בהפקה ובצוות הנגנים והליווי, התקליטון לא הצליח.
זוהר לא התייאש והחל להופיע לא באופן קבוע במועדונים ובסביבת חברים. בשלב מאוחר יותר היחסים בין זוהר לברכה התערערו והם החליטו להתגרש. למרות הפרידה בין השניים, הם שמרו על קשר בעיקר בגלל בנם המשותף.
זמן לא רב לאחר מכן הסתבך ארגוב שוב עם המשטרה אך הפעם בדבר רציני הרבה יותר, הוא הואשם באונס. זוהר אישר שהיה עם הבחורה ובילה עמה אך אמר שהכל היה בהסכמה מלאה. מתוך פסק הדין: "הנאשם מחזיק בדעה שאין אישה שלא ניתן להשיגה. זה רק עניין של שיטה, סבלנות וטקטיקה נכונה. הוא חי על פי נורמת התנהגות שנראית לו הולמת. דווקא משום כך חייב פסק הדין הזה ללמדו, כי גישתו והשקפתו בטעות יסודם". גזר הדין שנקבע ע"י השופטים הועמד על שנת מאסר בפועל ועוד שנתיים על תנאי.
במהלך שהותו בכלא, המשיך זוהר לחלום להיות זמר ולקראת סיום העונש שריצה הכיר את לידג'י מרסל (מעבד "אלינור" ושירים נוספים). מרסל סידר לארגוב להופיע מספר פעמים מול קהל במועדון "הברווז", אך ההופעה שתזכר כזאת ש"סידרה" לזוהר את הקריירה התקיימה בבאר שבע בשלהי שנת 78'. זוהר, שהיה נהג של להקת העוד וידיד די קרוב של ג'קי מקייטן, אחד מחברי הלהקה, ביקש לעלות לשיר באיזה חתונה באיזור הדרום. ג'קי מצידו הסכים אך היה צריך את אישורו של יהודה קיסר שלא ממש התלהב מהרעיון שזמר צעיר ולא מוכר יופיע מול אולם מלא. לאחר שמקייטן התעקש, הסכים קיסר לבחון את זוהר בדרך להופעה עם השיר "ברצלונה". ארגוב עלה לבמה, ביצע מספר שירים והקהל התלהב מאוד.
יהודה קיסר החליט לעזור לזוהר להוציא קלטת לשוק. בהתחלה הקלטת הייתה באיכות חובבנית ונקראה "חפלה עם זוהר ארגוב". רצה הגורל, והקלטת הגיעה לאוזניים הנכונות - אל חברת "האחים ראובני" שהיו מפיקי ומפיצי מוזיקה מזרחית. מאיר ראובני נזכר ברגע ששמע את זוהר: "שערותיי סמרו. קראתי לאחי דרור ובו במקום החלטנו להכניס אותו לאולפן, להפיץ כ-250 קלטות". הקלטת שיצאה, "אלינור", הייתה מקצועית הרבה יותר והוכתרה להצלחה גדולה.
זוהר ארגוב עם ברכה אשתו
ההצלחה
ההצלחה של "אלינור" הייתה נהדרת אך זוהר עדיין נשאר די אלמוני וחלק גדול מהקהל לא הכיר אותו. למרות שהיה מופיע כמעט כל ערב במועדונים ובאירועים משפחתיים הוא עדיין לא הגיע לכוכבנות של ממש. לאלבום הבא, "היו זמנים", לא נכתב שום שיר במיוחד לזוהר, בדיוק כמו בתקליט הקודם, אך הצלחתו הייתה מסחררת בעיקר בגלל השירים "בערב סגריר", "את לי לילה", "שיר אהבה בלב" והביצוע החדש והמרהיב לשיר המרוקאי "להלה יזיד אקטר".
עוד לפני כן הייתה ההופעה הטלוויזיונית הראשונה קרוב לוודאי של זוהר. היה זה כתב הערוץ הראשון, יואל אסתרון, שהיה אחראי לעניין. האגדה מספרת כי אסתרון נסע במונית ושמע קול מזרחי מסתלסל לו ברקע. כשהכתב שאל לשמו של הזמר, ענה הנהג כי זהו זוהר ארגוב. אסתרון, שלא היה בן עדות המזרח, לא הכיר את השם אבל החליט לבדוק את השטח בשוק מחנה יהודה ובתחנה המרכזית בת"א, מעוזו של ארגוב. לאחר שהבין במי מדובר, הוא החליט לעשות על זוהר כתבה לטלויזיה. יש לציין כי דבר זה היה נדיר מאוד בימים ההם כשכלי התקשורת התעלמו מהמוזיקה המזרחית. זוהר אמר בכתבה: "עברתי איזה שמונה, לפחות שמונה דירות, הרבה צ'קים חזרו. אבא היה שתיין כרוני שנפטר ביום ברית המילה של הילד. דברים שפגעו בי כזה חזק כזה. עכשיו, כשיצא התקליט, הרגשתי שדי, זהו, נגמר שבע השנים הרעות ודף חדש נפתח".
ואכן, ארגוב צדק ובאמת הוא פתח דף חדש והתחיל את תקופת הזוהר שלו. בין היתר הופיע בפסטיבל תימני בבנייני האומה בירושלים עם השיר "אהבת רעיה רצוני" ובג'ינגל לבחירות של מפלגת תמ"י בשנת 82. הוא גם הופיע באותה שנה בגני התערוכה בת"א עם השיר "כבר עברו השנים" שכתב והלחין אביהו מדינה. זוהר הגיע למקום קצת באיחור ועלה לשיר. הקהל, תוך כדי עלייתו של זוהר לבמה, החל להבעיר מדורות על הגג של אחד האולמות בגני התערוכה. מארגני האירוע שלא ידעו מה לעשות, נלחצו ולא ידעו כיצד לכבות את האש. אשר ראובני אמר לזוהר לבקש מהקהל שיחדל ממעשיו וההמון בתגובה הקשיב למלך וכיבה את האש במהירות. הביצוע לשיר היה מרהיב וסחף תשואות נלהבות.
זוהר כבר רכש לעצמו בשלב זה מעריצים רבים ונכנס לתודעה של הציבור, מה שמאוחר יותר עזר לו לקבל את השיר "הפרח בגני" ולזכות במקום הראשון בפסטיבל הזמר המזרחי. אביהו מדינה, שכתב את השיר, התכוון לתת אותו לשימי תבורי שהיה בשיאו לאחר שזכה שלוש פעמים ברציפות במקום הראשון. שימי העדיף לוותר על ההשתתפות ולתת הזדמנות לזוהר שהימם את כולם והצליח להקדים בין היתר את אבנר גדסי ולזכות (לסיפור המלא מאחורי הזכייה, קראו את הכתבה שמופיעה באתר).
ההצלחה חסרת התקדים של זוהר הביאה גל גדול של התעניינות מצד התקשורת שלא התעניינה כל כך בהתחלה. זוהר בראיון לעיתון: "אני מרגיש מצויין, כיף חיים כזה. לפני שנתיים אמרתי שהחלום שלי זה לזכות בפסטיבל הזמר המזרחי והנה זה בא. אני התחלתי מאלף, בתור זמר שביקש שיתנו לו לשיר. מי שעשה אותי זה הקהל שהלך וקנה קסטות שלי בתחנה המרכזית. זה אנשים ששמעו אותי אצל השכנה ושאלו איפה קנית את הקסטה וככה התפרסמתי. אני חי במחתרת בגלל שלא משמיעים אותי אבל אני מופיע ערב ערב לפני אולמות מפוצצים".
בהמשך, זוהר פונה לכתב העיתון, שואל ובנשימה אחת גם עונה: "את ההורים שלי הביאו לארץ אתה יודע בשביל מה? לא בגלל שהם יהודים, בגלל שהם כח עבודה זול. זרקו אותנו פה לכל המקומות ואל תשכח שעדות המזרח זה עם שמח. הם לא עברו גטו ולא עשו מהם סבונים". זוהר היה ידוע כחסיד של המוזיקה העברית אורגינלית ולסיום הוא אומר: "חשבתי שיתקשרו אליי מ'שעה טובה' (תוכנית רדיו). אבל במקום זה שמים לך זמרים ששרים חיקויים. יום אחד אמריקה לא תעזור לנו יותר ואנחנו נופלים לקאנטים. אנחנו עדרנו בטורייה, עבדנו בבטונים, ואפילו אבא שלי טאטא רחובות כדי להביא לחם הביתה".
הנפילה
איפה שהוא שם בדרך המלך משהו התפקשש. הגיעה הנפילה הגדולה. לא הרבה יודעים בדיוק מתי התחיל זוהר להשתמש בסמים. ההערכה היא שההתמכרות הגדולה החלה בנסיעה הראשונה לארה"ב. בארץ השתמש זוהר בקוקאין וסמים הנחשבים "קלים" יותר אך כשנסע להופיע בלוס אנג'לס, במהלך שנת 83, הכיר את הקראק. זוהר: " באתי להופעה בלוס אנג'לס, יש שם הרבה ישראלים. אחד מהם הציע לי סם שלא הכרתי בחיים, הקראק. נגנבתי, עד שמצאתי את עצמי יום אחד מחוק. לא תפקדתי ובימים שלא לקחתי את הקראק הרגשתי שאני לא מתפקד, הגוף היה רפוי, הפרקים כאבו. ואז, הייתי לוקח קצת יותר והייתי מרגיש שהגוף שלי חוזר לתפקד".
למרות השימוש היומיומי והכתבות בעיתונים אהבת הקהל לזוהר המשיכה בשלה והייתה בשיאה. המעריצים המשיכו לפקוד כל מועדון אליו הגיע ארגוב וקנו את תקליטיו. האלבום "כך עוברים חיי" יצא לשוק כבר כשזוהר די עמוק בעולם הסם וההקלטות ארכו זמן רב כשנעשים כל העת נסיונות לגמילה אך לשווא.
אז התחילו כל הבעיות. זוהר היה מתחייב להופיע אך היה בא באיחור או שלא היה מגיע בכלל. בעלי מועדונים ומארגני אירועים חשובים לא היו קובעים עם זוהר הופעות מחשש שלא יופיע. אשר ראובני, שהחל לעבוד עם חיים משה שהצליח במהרה החליט להפסיק את ההתקשרות עם ארגוב למרות החוזה ארוך הטווח שהיה ביניהם. אלי בנאי, אמרגן ידוע ובעל מוניטין, לקח את זוהר תחת חסותו ומשה בן משה היה מפיקו (חברת "בן מוש").
הנסיונות לגמילה מהסמים היו לא רציניים במיוחד עד שעלה הרעיון שלידג'י מרסל, אביהו מדינה ושוני גבריאלי (בעל מועדון וחבר טוב) יקחו את זוהר למלון באילת ושם ינסו לגמול אותו. כל הזמן היה איתו מישהו בחדר ששמר עליו. גבריאלי השיג תחליפי סם כשמידי יום הוריד את כמות החומר וכך, בתוך כמה ימים, חזר זוהר לאיתנו אבל לא לאורך זמן. הוא שוב חזר לסם ולאחר מכן, ככל הנראה כשהוא תחת השפעת הסם, נסע במכוניתו במהירות גבוהה, התנגש בקיר ובמזל נשאר בחיים.
למרות הסמים וההברזות הרבות שהיו מיוחסות לזוהר, החליט אמרגן צרפתי-יהודי בשם יואל בן אמו להביא את ארגוב להופעה בתאטרון בפאריז מול כאלפיים צופים. בן אמו לא ידע את נפשו מרוב שמחה לאחר שההופעה הייתה מוצלחת מאוד ובעקבותיה נחתם חוזה למופעים רבים נוספים ברחבי צרפת. ניס, ליון, טולוז, מארסיי ופאריז הן רק חלק מהערים בהם הופיע זוהר עם להקתו שכללה את לידג'י מרסל, אורי חתוכה, אריה ברקוביץ' וישי בן צור כשאליהם הצטרפו מדי פעם נגנים נוספים. בזמן שזוהר שהה בצרפת, הוא המשיך להשתמש בסמים ואפילו פעם אחת נעלם באמצע הלילה לאחר שעשה סיבוב ברחובות והתמוטט בדרך. כל אותו הזמן הופיעו כתבות בעיתון על ההתמכרות הכבדה אך זוהר הכחיש וטען כי הוא נקי לחלוטין.
לאחר החזרה הסופית לארץ מההופעות בצרפת, חתם ארגוב עם המפיק ניסים בן חיים על חוזה לעשר שנים. בן חיים ניסה להוציא את זוהר מהסם כשלקח אותו תחת חסותו לביתו בירושלים למשך שלושה חודשים של גמילה שבסופו של דבר לא הצליחה. בהמשך, היחסים בין בן חיים וארגוב הסתבכו מאוד והגיעו עד לבית המשפט. זוהר מכר לניסים קלטת עם שיריו אך לאחר מכן התחרט, טען כי איכותה ירודה ובעזרת צו מבית משפט מנע את הפצתה. בן חיים מצידו אמר, ובצדק, כי הוא רוצה להחזיר לעצמו את הכספים שהשקיע בהקלטות, בהלוואות ובגמילתו של זוהר שהסתכמו בעשרות אלפי שקלים.
המוות
השימוש הבלתי פוסק בסמים הביא את זוהר לנקודה שבה אולי הוא כבר ידע שמבחינה אמנותית הוא לא יחזור להיות מה שהיה בימיו הגדולים. כדי לממן את הסם זוהר אפילו סיכן את עצמו והסתבך עם המשטרה. העיתונות מצידה דיווחה על כל היתקלות כזאת עם ידי החוק. פעם אחת הוא פרץ לתחנת מגן דוד אדום בכדי להשיג תחליפי סם, פעם אחרת גנב ארנק של עובדת בבית מרקחת. זוהר גם הואשם והורשע על תקיפת שוטר בתפקיד וגניבת אקדח מתחנת משטרה. שוב חזר כל הסיפור של הניסיונות לגמילה שלא הועילו לטווח הארוך.
בין כל ההאשמות, בתי המשפט ובתי הכלא שזוהר התרוצץ ביניהם הוא הוזמן להתארח בתוכנית של מני פאר, "ממני", בתחילת 87. זאת לקראת צאת האלבום החדש "להיות אדם" וגם בכדי לספר לכל העולם שהוא מחוץ לסמים. היה זה ראיון מצמרר וקצת מעורר רחמים בשעה שזוהר מסביר לכל עם ישראל מה הוא עבר ומדגים איך הוא חפר בעצמו בגלל שחשב שיש לו תולעים בידיים. זוהר ניסה לשכנע שהוא כבר לא משתמש יותר אבל הייתה ניכרת עליו עדיין ההשפעה של הסם וספק אם הוא הצליח לשכנע את עצמו אפילו (לראיון קראו את הכתבה שמופיעה באתר).
בקיץ 87' הואשם זוהר בגניבת אקדח משוטר וקיבל על כך חודש בפועל בבית הסוהר משופט בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו וגזר עליו חצי שנת מאסר בכלא עתלית. לקראת תום תקופת המאסר, מספרים חברים, כי זוהר נראה דווקא די טוב, השמין וניכר עליו שהוא מוכן לצאת ולהסתער מחדש על הפסגה. הוא רקם תכניות לאלבום חדש ואפילו הספיק לשיר ממנו את רב השירים. לקראת השחרור גם תכנן זוהר לעשות מסיבה גדולה ואפילו ארגן הופעה מוצלחת לעצירים בבית הכלא.
כשבועיים לפני שיצא לחופשי, קיבל זוהר חופשה לזמן קצר מבית הכלא (ריצה ארבעה חודשים בסך הכל לאחר שניכו לו שליש מתקופת המאסר בגלל התנהגות טובה). ארגוב ניצל את החופשה כדי לבצע שתי הופעות שהיו האחרונות בחייו. מספרים כי ההופעות הללו הזכירו את הימים הגדולים שלו. לאחר מכן, עוד באותו הלילה, פגש זוהר בישי לוי ובחברתו לחיים דאז, איריס גבאי. ארגוב לקח את גבאי לבית אמו ברשל"צ והבחורה, שהייתה חיילת, טענה שזוהר ניסה לאנוס אותה. כבר למחרת, בעידודו של ישי לוי, הגישה גבאי תלונה במשטרה על אונס. מאוחר יותר התברר כי לא קרה כלום בין השניים והנערה הגזימה בתיאור ובמעשים שיחסה לזוהר.
זוהר חזר לכלא לסיום ריצוי העונש על גניבת האקדח ובמקביל פתחה המשטרה בחקירה בקשר לאונס שיוחס לו. בתאו צרח זוהר, השתולל ודרש את תחליפי הסמים כדי שירגיעו אותו. הוא החליט לעשות הצגה ולקשור את צווארו לחלון בעזרת שמיכה מאולתרת שמצא בשביל שיתנו לו תרופות. השוטרים לא התרשמו מכך והחליטו להעביר אותו לתא מבודד שם קשרו אותו באזיקים למיטה. לאחר תחנונים מצד זוהר הסכימו השוטרים להחזיר אותו לתא הקודם שהיו בו שני עצירים נוספים.
זמן קצר לאחר השעה 4 בבוקר, כשנערכה ביקורת בתאים, נמצא זוהר תלוי כשהשמיכה חונקת את צווארו אך רגליו מונחות על הריצפה. השוטר שמצא אותו, ניסה להחיותו והזעיק רופא אך לא נותר לו אלא לקבוע על מותו של הזמיר. לאחר בדיקה, קבע הפתולוג כי המוות ארע דקות מעטות לפני שנערכה הביקורת בתאים וכי לא נמצאו סימנים של חבלה או פצעים חמורים על הגופה. העובדה שרגליו של זוהר היו על הריצפה חיזקו את החשד שזוהי תאונה ושני העצירים הנוספים ששהו בתא טענו כי ישנו ולא יודעים מאום על שהתרחש בלילה. ההלוויה התקיימה עוד באותו היום, בשעות הצהריים, בבית העלמין ברשל"צ כשבני משפחה, חברים, מפורסמים ואין ספור מעריצים מלווים את המלך בדרכו האחרונה.
קרדיט לאתר -->
קול הזמיר
זוהר ארגוב ---> אוהבים ולא שוכחים !!!!
התחברות
הירשם כדי להגיב לנושא
במקור פורסם על ידי Serfos
