אשכול: קצת על.....

שון "פאפי" קומבס, פאפ דאדי, אחד הראפרים המצליחים ביותר בראפ האמריקאי, הוא המקרה הראשון בתולדות ההיפ-הופ של מגה-מפיק שעבר משולחן הבקרה אל מאחורי המיקרופונים. שיריו, שהתאפיינו תמיד בסימפולים של שירים ידועים, הפכו מייד עם צאתם לקלסיקות בפני עצמם. למרות, ואולי בגלל ההצלחה הפנומנלית שלו, הפך קומבס מטרה לביקורת מצד קהילת ההיפ-הופ, על טכניקת הסימפול שלו, שהוציאה שם רע לתרבות הציטוט ההיפ-הופית ודרדרה את הראפ למעמד של גרסאות כיסוי חסרות נשמה. בתגובה לביקורת שהוטחה בו, טען קומס להגנתו שהוא אף פעם לא החשיב את עצמו לראפר, אלא למעצב סאונד.


קומבס נולד בשנת 70' בהארלם, ניו-יורק, וגדל במאונט וורנון היוקרתית יחסית בצפון העיר, מה שחסך ממנו את העימות עם חיי הגטו הקשים של הארלם. אחרי שסיים את לימודיו בתיכון בנים קתולי בברונקס, נרשם קומבס ללימודי מנהל עסקים באוניברסיטת "הוורד". חוש העסקים המפותח שלו בלט כבר בשלב זה, כשקומבס הפך לאמרגן של מסיבות היפ-הופ שבועיות ובמקביל הקים חברת הסעות על הקו ממעונות האוניברסיטה לנמל התעופה, עבור עמיתיו הסטודנטים. באותה תקופה הצליח קומבס בעזרתו של חבר ילדות, הראפר “Heavy D”, לשכנע את אנדריי הארל, הבעלים של חברת התקליטים “Uptown Records”, שם היה די חתום, לקבל את קומבס לעבודה כמתלמד. תוך זמן קצר הפך קומבס לאחד ממטפחי הכשרונות הראשיים של החברה, שהחתים בין השאר את מרי ג'יי בלייג', Father MC’s וג'ודסי. בנוסף הפיק קומבס שלושה אלבומים מצליחים של אמני החברה. בשנת 90' את Father’s Day של Father MC’s, ובשנת 92' את אלבום הבכורה של בלייג', ואחריו את Blue Funk של “Heavy D”. מספר חודשים מאוחר יותר פוטר קומבס מהחברה, כנראה בגלל תיאבון מוגבר, והקים את חברת התקליטים העצמאית “Bad Boy Entertainment”. את שנת 93' הוא העביר בעבודות מיקסוס ובניהול החברה החדשה מדירתו הפרטית. בתום שנה של עבודה מאומצת ונטולת הצלחות, הצליח קומבס להחתים בחברתו שני אמנים בעלי קסם תקשורתי, נוטוריוס ב.י.ג, הראפר עב הבשר, וקרייג מק.

-94' זכתה החברה להצלחה כלכלית ראשונה, עם הרמיקס לסינגל של מק, “Flava In Ya Ear", שנכנס לעשרת הגדולים באמריקה והגיע לפלטינה. עוד באותה שנה הגיע ביג עם הסינגל “Big Poppa” למקום השישי במצעד. אלבום הבכורה שלו, Ready to Die, יצא מעט מאוחר יותר והגיע לפלטינה כפולה. Project: Funk Da World של מק, שיצא גם הוא באותה שנה, הגיע לזהב. ההצלחה הגדולה לה זכה עם אלבומיהם של ביג ומק, פתחה עבור קומבס עשרות דלתות בתעשיית המוסיקה השחורה, והוא החל לעבוד עם בכירי האמנים בקהילת ההיפ-הופ והרית'ם-אנד-בלוז, ביניהם מת'וד-מן, ליל קים, ארית'ה פראנקלין, בויז טו מן, מריה קרי ו-TLC. בנוסף החתים קומבס בחברתו אמנים נוספים, הזמרת פיית' אוונס, זוגתו של ביג וזמרת רית'ם-אנד-בלוז בזכות עצמה, וההרכב טוטאל, לשעבר הרכב הליווי של ביג.

במקביל להצלחתו המטאורית של קומבס וביסוס מעמדו כאחד המפיקים המבוקשים ביבשת, התלקחה מלחמת ההאשמות בין קומבס וביג מצד אחד לבין טופאק שאקור ושוג נייט, בעליו של הלייבל “Death Row” מצד שני. העימות, שלקח את הווי הגנגסטא-ראפ צעד אחד רחוק מדי, והפך למלחמת כנופיות, העלה את המתח בין אסכולת הראפ של החוף המערבי לזה של המזרחי, עד כדי אובדן שליטה. שאקור, שהאשים את ביג במעורבות בנסיון ההתנקשות בו ב-94', החל במסע השמצות נגד ביג וקומבס, שכלל בין השאר איומים מפורשים עליהם בסינגל “Hit 'Em Up". השיר אף לווה בקליפ שתיאר את השפלתן של שתי דמויות, שנקראו פיג ובאפי (משחק מילים על שמותיהם של ביג ופאפי, קומבס). במרץ 96' נרצח שאקור על-ידי אלמוני, שקשריו עם אוכלוסיית הראפ מהחוף המזרחי לא הוכחה, ושישה חודשים לאחר מכן מצא ביג את מותו בדרך דומה. קומבס, שתכנן להוציא את אלבום הבכורה שלו באותו זמן, שקע בעקבות הרצח במרה שחורה שנמשכה מספר חודשים. בינתיים הגיע אלבומו של ביג, Life After Death, שיצא שלושה שבועות אחרי רציחתו, ל-6 אלבומי פלטינה. עם תום תקופת האבל, שיחרר קומבס את הסינגל “Can’t Nobody Hold Me Down" (עם פזמון המושאל מלהיט האייטיז "Break My Stride” של מת'יו ווילדר) ששהה במקום הראשון במצעד הרית'ם-אנד-בלוז של ה"בילבורד" האמריקאי במשך חודשיים, ונהנה ממכירות של שני מיליון עותקים. אחרי שהחל זוהרו של הסינגל להתעמעם, שיחרר דאדי את הפצצה המסחרית הבאה,“I’ll Be Missing You”, קינת פרידה לחברו המת, שכללה הופעת אורח של אוונס וטוטאל בקולות רקע, וסימפול דומיננטי של “Every Breath You Take" של פוליס.

הציפייה לאלבום המלא הייתה כבר בשיאה, ועם יציאתו זינק האלבום No Way Out היישר אל המקום הראשון. את הצלחתו הגדולה חלק האלבום עם זה של ביג, והשניים חלקו ביניהם בין השנים 97'-98', למשך 28 שבועות, את המקום הראשון במצעד האלבומים. הדומיננטיות של קומבס, שכבר היה מוכר בשם הבמה שלו, פאף דאדי, לא פסחה גם על טקס ה"גראמי" לשנת 98', כשזכה בשני פרסים, אחד בקטגוריית אלבום הראפ המצטיין והשני עבור הסינגל “I’ll Be Missing You”. השיר "Come With Me”, ששאל ריף משירם של לד זפלין, "קשמיר", הפך לאחד מלהיטיו הגדולים ביותר של קומבס, כשנבחר ללוות את שובר הקופות האמריקאי "גודזילה". מגמת הגישור בין ראפ לרוק אותה החל כשסימפל ריפים של גיטרות חשמליות, וכשעבד עם נגני רוק מהשורה הראשונה, כמו דייב גרוהל מהפו-פייטרז, הגיעה לשיאה ב-"Come With Me”, אותו הוציא קומבס בשיתוף עם ג'ימי פייג'. במהלך 98'-99' הנהיג פאף-דאדי קרנבל נודד, בו הופיעו האמנים החתומים ב-“Bad Boy”, ואמנים אורחים, כמו ליל קים, נאס, ג'יי זי ובאסטה ריימס, מול איצטדיונים מלאים, וב-99' יצא אלבומו השני של קומבס, פאפ דדי, Forever.

שנת 2000 פגשה את פאף דדי בעיקר בעמודי הרכילות - בעקבות יחסיו עם ג'ניפר לופז (שהסתיימו אחרי שנתיים בפברואר 2001) ובעקבות תקרית ירי במועדון לילה ניו יורקי בה הוא היה מעורב. בתחילת 2001 הועמד פאף דאדי לדין בעקבות תקרית זו והואשם בסעיפים של אחזקת נשק ושוחד. אחרי חודשיים של משפט מתוקשר הוא זוכה מאשמה. לאחר המשפט הודיע פאף דדי על כוונתו לשנות את שמו לפי דידי, כדי לפתוח דף חדש אחרי כל מה שעבר עליו בשנה הקודמת.

תודה!