אשכול: סיפור| סיפור חיים מישפחת Kozlov

אידיוט...
IC לא רק אנחנו חיים שם...

במקור פורסם על ידי Own3d

"פקק" כיאלו כמה הרבה מכוניות יש אולי יש איזה 30 מכוניות קנויות וLS ענקית בקיצור איך הגיוני פקק

תמיר, הוא צודק זה שאתה לא רואה אנשים באמת זה לא אומר שבמציאות מותר לך לעמוד ככה באמצע הכביש, תחשוב שבמציאות יש אנשים ובאמת זה יוצר פקק..

ביי אחי תהנה.

ביי חסה תהנה

כבר היה נעול :S

ליפני שאני מתחיל רק שתדעו הייתי John_Bellic עכשיו אני Nikola_Kozlov.


הכל התחיל בעיירה קטנה ונידחת במוסקבה שברוסיה בשם Blandi.
היינו שני אחים בני 10 קראו לנו Pavel and Nikola ושם המישפחה שלנו היה Kozlov, בעיירה הזאת חיו 500 אנשים אחרים שכולם חיו ביחד וכולם היו מדברים אחד עם השני כל הזמן.
אני ופבל היינו תמיד מציקים לשכנים ולא נותנים להם לישון אף פעם וביגלל זה תמיד קיבלנו עונשים מההורים והם היו מרביצים לנו.
לכל העיירה שלנו היה בית ספר אחד שבו כולם למדו, אני ופבל לא היינו תלמידים טובים תמיד היינו מפריעים, גונבים, מרביצים ואפילו שאנחנו היינו
נענשים כל הזמן לנו זה לא הפריע. בבית הספר הזה צריכים לילמוד 5 שנים ואז ללכת לבית ספר אחר שלא נימצא בעיר שלנו, אחרי שאני ופבל סיימנו את 5 השנים האלה לא רצו לקבל אותנו לשום בית ספר כי לא למדנו אז אני ופבל נישארנו עוד שנה אחת כדי לנסות לשפר ולהגיע לבית הספר שלא נימצא בעיר
על מנת לסיים את הלימודים בהצלחה. לאחר שנה שעברה אני ופבל הישתדלנו ובסוף הגענו לתוצאות וידעו שאם נירצה נוכל לעשות הכל ביחד, לאחר חודש
בתום לימודי השנה שלנו היינו צריכים להתחיל להתארגן ולעבור לעיר אחרת כי את שאר שנות לימודינו ניהיה חייבים להעביר בבית הספר אחר.
בית הספר הזה הוא בעצם מין פנמייה שניצטרך להיות שם כל הזמן במשך 4 שנים. נישארו עוד יומיים לתחילת שנת הלימודים שלנו בבית הספר החדש
אני ופבל עלינו על רכבת שתיקח אותנו עד לשם, לאחר כמה שעות נסיעה הגענו וראינו דברים שממש לא היינו רגילים ליראות כל יום.
כשניכנסנו היינו ממש מפוחדים, בכניסה הייתה חדרנית שמלווכה כל חדר שניכנס עד לחדרו כדי שיוכל לשים את חפציו האישיים ולהיתארגן שם, החדרנית
ליוותה אותי ואת פבל עד החדר, שהגענו לחדר החדרנית נתנה לנו את המפתח. כשניכנסנו לחדר ראינו שתי מיטות עץ וחדר מבולגן בלי מיקלחת ובלי שירותים.
אני ופבל פשוט הבנו שהפעם ניצטרך להיסתדר לבד בלי שאף אחד יעזור לנו, ליד המיטות היה ארון חצי שבור שאפשר ליפתוח רק דלת אחת פתחתי את הדלת
פבל ואני רוקנו את המיזוודות שלנו והכנסנו את הבגדים. לאחר מיכן סגרנו את הארון יצאנו מהחדר והלכנו במיסדרון ליבדוק את בית הספר, בדרך פגשנו שני בחורים עם סיגריה בפה אחד מהם ניגש אלי ושאל אותי: "ילד יש לך כסף"? אמרתי לא שלא ובאתי מימקום עני מאוד, הבחור היה דחף אותי ונפלתי על הריצפה.
הוא התחיל ליצעוק עלי: "אתה משקר!!!" אחרי זה פבל קפץ עליו מאחורה וניסה להפיל אותו כדי שאני והוא נוכל ליברוח הוא נתן לו ברכית לגב ואגרוף בפנים, ומיד אחרי זה פבל צעק ואמר לי ניקולה בו ניברח אבל החבר של הבחור רדף אחרינו, רצנו כל הדרך עד שניתקלנו באחד השומרים בבית הספר והוא שאל אותנו: "מה קרה מה ריאתם רוח?" אני ופבל אמרנו לו שלא פשוט ביריון אחד רדף אחרינו, אחרי זה השומר ליווה אותי ואת פבל עד לחדר שלנו, כשהגענו לחדר מיד ניכנסנו לחדר ונעלנו את הדלת עם המפתח. פבל אמר לי: "ניקולה אין ברירה אני חייב להישתמש בסכין שלקחנו לאבא כדי להציל את החיים של שנינו", צעקתי
על פבל ואמרתי לו שאסור לו להישתמש בזה כי אנחנו לא יודעים לאיזה מצב אנחנו ניכנס עד שעשינו את כל מה שנידרש כדי להיתקבל לבית הספר הזה, פבל
אמר לי בכעס: "טוב בסדר אני יעשה את זה לבד אני לא צריך שתעזור לי". השעה הייתה 6 בערב שעת ארוחת הערב שצריך ללכת לחדר האוכל כי מגישים את ארוחת הערב, אני יצאתי מהחדר ופבל אחרי כיבה את האורות יצא ונעל את הדלת אחר כך המשכנו ללכת במיסדרון עד שהגענו לחדר אוכל, ניכנסנו לחדר האוכל
ומיד כולם היסתכלו עלינו לקחנו צלחות ושמנו בהם כדורי בשר ואורז מצאנו שולחן והתיישבנו לאכול, אחרי 2 דקות ניגשו אלינו שני הבריונים שניתקלנו בהם במיסדרון ואמרו לנו: "היום ב 10בלילה במרתף". אחרי שסיימנו לאכול חזרנו לחדר ואמרתי לפבל שעדיף לא ללכת כי אנחנו לא יודעים לאן אנחנו ניכנסים, פבל צחק עלי ואמר לי ניקולה אין לך מימה לפחד אני איתך ואנחנו ביחד אני ייקח את הסכין שאבא הביא לנו ואנחנו ניהיה בסדר אל תידאג. כשחזרנו לחדר השעה הייתה 7 וחצי בערב נישארנו עד 10 בלילה בחדר והיתכוננו למיפגש שאנחנו ממש לא יודעים בדיוק איך נחזור מימנו ואם נחזור בכלל, כשהגיע השעה יצאנו מהחדר בשקט נעלנו את הדלת והתחלנו ללכת בשקט במיסדרון כדי שאף אחד לא יבחין בנו לפבל הייתה סכין בגרב שאבא שלנו הביא לנו וחשבנו שאם יקרה איזה משהו היא תציל לנו את החיים, פבל ידע איך להישתמש בה בחוכמה רבה כי היתאמן עליה בחופשה ליפני שהגענו לפנמיה. הגענו למרתף של בית הספר והדלת שם הייתה פתוחה אז ניכנסנו בשקט וסגרנו אותה בשקט, כשניכנסנו לחדר שניהם שיחקו פוקר אבל שהגענו הזמינו אותנו לשבת, ישבנו והם התחילו לדבר והציעו לנו להיכנס לחבורה שלהם הם סיפרו שבבוקר הבית ספר הוא ללימודים ובלילה הוא שלהם ואם נירצה אנחנו יכולים להיצטרף אליהם.
אני ופבל לא היינו מעוניינים ויצאנו במהירות מהחדר סגרנו אחרינו את הדלת והלכנו, לאחר שניגמרה השנה אני ופבל ניזרקנו מהפנמיה כי לא למדנו ואם לא לומדים בפנמיה אין היזדמנות שנייה פשוט זורקים אותנו מבית הספר.
אנחנו לא רצינו להגיד להורים שלנו כלום בקשר לזה שזרקו אותנו מבית הספר כי אנחנו לא יודעים מה הם יעשו לנו ופחדנו נורא, אז החלטנו ליברוח מרוסיה ולהגיע למדינה אחרת ושם נחייה בתור בני 17. המדינה שבחרנו ליברוח אליה הייתה VineWood שבה יש עיר ששמה Los Santos, בהתחלה חיינו ברחוב וישנו בכל מיני פחי אשפה ואז בעצם עשינו את הצעד הפלילי הראשון והתחלנו לייצר נשק. עם יצור הנשק לאט לאט הגענו מקטן לגדול והכסף היה משאיר אותנו עם אוכל ומים לפחות, אני ופבל חשבנו שהייעוד הבא שלנו הוא ליפתוח מישפחת פשע על שמנו משפחת Kozlov וקח ניהיה יותר גדולים וכולם ידעו מיזה ניקולה ופבל קוזלוב. לאחר מיכן התחלנו להיתעסק בסם ההרואין, הנשק והסם הובילו אותנו רחוק עד כדי כך שאפילו קנינו בית מפואר וגדול ורכבים יוקרתיים והגשמנו את החלום האמיתי שלנו להיות מישפחת פשע שלא חסר לה שום דבר.

The End.
*אם יש לכם הערות/תגובת תירשמו אם יש לי גם שגיאות כתיב כי פשוט כתבתי מהר ולא שמתי לב, תודה.

פשששש, אחלה סיפור ניר, כל הכבוד

במקור פורסם על ידי Dreamer

פשששש, אחלה סיפור ניר, כל הכבוד

תודה טל, עוד תגובות?

חרא סיפור דייי כמוך
סתם אחלה..

אחלה סיפור אחי

אחלה סיפור אהבתי אין שום טעות סיפור גדול

אחלה סיפור אחי בהצלחה עם הרוסים

במקור פורסם על ידי tal111123

אחלה סיפור אחי בהצלחה עם הרוסים

תודה רבה, ותודה לכולם על התגובות..

אחלה סיפור אחי