תסתכל איך אנשים אחרים עושים תטקסט כמו דגנית ואחרים וככה תעשה השמח לראות תכתיבה שלך בהצלחה =]
התחברות
תואר כבוד
תסתכל איך אנשים אחרים עושים תטקסט כמו דגנית ואחרים וככה תעשה השמח לראות תכתיבה שלך בהצלחה =]
טירון
משהו ארוך אבל יפה .
לא בדיוק שיר
מלאכית אחת או שתיים ?
יום אחד ירדה מלאכית משמיים או אולי היו אלה שתיים ?
עטופה באור שהאיר את הלילה הקר והשחור .
שאלתי את עצמי העולם השתגע או התהפכו סדרי שמיים במקום מלאכית אחת ראיתי שתיים.
התאהבתי במלאכית זאת אני יודע ממבט חטוף אחד הספקתי להשתגע .
התברר שטעיתי התחלתי לחשוש המלאכית היא רק בת אנוש .
לא יודע כיצד התאהבתי מה בה מצאתי ומה בה אהבתי ?
אולי היו אלה עיניה שמילאו את החלל הריק של חיי לא ידעתי אם אני מת או אני חיי .
אולי היה זה מבטה שגרם לי להבין אותי כשדיברה או כששתקה .
אולי היה זה קולה שהציל אותי מהאפלה .
אולי היו אלה שפתייה שהמתיקו את חיי המרירים ונתנו לי טעם בחיים.
ליוו אותי לילות רבים חסרי שינה את מחשבותיי נשאה עימה הרוח ובסוף הגעתי למסקנה
אלוהים עשה עימי חסד שנתן ל י כזאת מתנה .
אך יום אחד השתנתה התמונה !
פקחתי את עיני והקצתי מן החלום או מהמציאות ממנה הסתנוורתי .
וגיליתי שזאת לא המלאכית בה התאהבתי היא הפכה את עורה מלבן לשחור מתחת התדמית המדהימה של מלאך
הסתתר שטן עטוף במעיל שחור .
תחילה היא שיכרה אותי באהבתה לאחר מכן שיקרה לי במצח נחושה מאותו יום איבדתי כל תחושה .
היא נטעה בי תקווה אך זרעה בי ספק היא הייתה אשליה משכרת ,משקרת בחיי ללא ספק .
יום אחד היא פשוט עזבה ללא הסבר ללא מילה אך לא לפני שנשקה לי נשיקה אחרונה , נשיקה מורעלת .
אני זוכר את אותו היום התפללתי לאלוהים שיצילני מהשאול.
אמרתי לו "זאת לא הנערה לה פיללתי לא המלאכית בה התאהבתי " .
היא הלכה ולקחה עימה הכל השאירה אותי לבד לסבול מה שנותר לי הייתה אותה אהבה ארורה אסורה .
רציתי לצעוק לה שאני אוהב אותך אך לא ידעתי איך לצעוק כי כל הקולות שלי צעקו שאני אוהב אותה
ולי היא לא הקשיבה ,אני זוכר את היום שלי הכאיבה השמיים היו עדיי הם בכו בשבילה את דמעותיי .
רציתי לומר לה שנשמתי נשימתה שנשמנו באותה נשימה אך לא ידעתי לאן נעלמה .
דמה זרם בעורקיי הייתי מוכן להקריב למענה הכל ולא רק את חיי .
רציתי להגיד תודה שהייתה לי הזכות לאהוב אותה .
היום אני מוצא את עצמי כלוא בכלוב אני אסיר אהבתה ופליט מן הכאב למה תקעת לי סכין בלב ?
הרי לבי פעם בקצב אהבתך ,עמד דום כחייל במשמרתך .
אך התעקשת להשאיר אותי ללא מנגנוני הגנה חייל פצוע בשדה המלחמה .
חרצת את דיני ולא נתת לי אפשרות לערער החטא היחיד של חיי היה לאהוב אותך קצת יותר .
היית החולשה שלי והייתי נתון לחסדייך אחד מעבדייך .
שפטת אותי כאילו הייתי הרוצח הכי גדול ודנת אותי לנצח בחיי השאול .
יש לי רק עוד דבר אחד לומר את היחידה שהרסה הכל את רוצחת אהבתנו מלאכית שאול.
ארור אני מאותו היום שחרטתי על ליבי את שמך בצבע לבן שחור למרות הכל אהבתי אותך ,
מלאכית השמיים והשאול.
יום אחד ירדה מלאכית משמיים או אולי היו אלה שתיים ?
עטופה באור שהאיר את הלילה השחור .
שאלתי את עצמי העולם השתגע או התהפכו סדרי שמיים במקום מלאכית אחת ראיתי שתיים .
ממש יפה
שווה קריאה =]
תואר כבוד
יפה מאמי אהבתי
טירון
לב שבור :/ [כתבה אלונה.ש.]~~~~~~~~~~~~~~~~לא מצליחה לעצוב ת'דמעות,הדימעה זולגת מתוך עיניי הכואבות,עומדת אני מולך וכמעט בוכה,מרוב בלבול כבר לא יודעת מה אני מרגישה,אבל יודעת,שבטוח,אין לנו אותה הרגשה.צריך להמשיך לחיות,לחשוב שהכול בסדר, שאתה אוהב לחייך,גם כשכואב,ולהתגבר על השבר שיש לי בלב!רוצה לרוץ,רוצה לברוח מהכול,לחשוב שכול זה היה בעצםסיוט אחד גדול,רוצה למחוק את כול התמונות,את כול הזיכרונות ממך.אך לא יודעת מה לעשות כדי שליביישכח את ליבך!!פעימות ליבי מחזקות ומתחזקות,מתגעגעת כול כך איתך להיות ושוב כמו פעם ליצחוק,מרגישה שעומדת למות,תוך שנייה להיתעלף..איך ככה הלכת,ולי שברת ת'לב?! :/ -כול הזכיות שמורות לאלונה שלומוב-
טירון
דגנית ?איך את עושה צבע ועוברת שורות.?!!
במקור פורסם על ידי נוני המלכע :]
אממ צבע אני בסך הכל משנה בגופן מעל תיבת הטקסט
ואני פשוט עושה העתק הדבק מהוורד וזה כבר מסודר אוטומטית בשורות הנכונות.
טירון
מזמורי דויד
ואני דויד פורט על מיתרי הנבל עוד מיתר המנגן לך תפילה חרישית .
לך ה' האל הגדול מכולם מלך המלכים בורא העולם בורא בשר ודם.
אל רחום וחנון.
המבין לבב אדם.
אך אינני דויד הידוע שעליו מסופר בתנ"ך קטונתי מלהבין לבב אנוש .
אנוכי אדם פשוט המנגן לך תפילה , שתחוס עליי אל רחום וחנון .
ותגאול אותי מייסורי האהבה לאותה נערה .
אותה נערה שהשתמשה בנבל כחץ וקשת כדי לפלח ליבי .
ופרטה באצבעותיה על מיתרי אהבתי .
אותה האהבה שאם אפרודיטה אלת האהבה הייתה חיה היא הייתה יודעת מהי אהבה ומהי כאבה .
ואני אדם כותב לך בדמעות לכן המילים מטושטשות מצ(ט)ער מראש אם הם ניראות קצת מוזרות.
זה לא באשמתי הם חברו כנגדי כדי לכתוב לך את צווי ליבי .
וחטאי הכי גדול היה לחטוא בחטא האהבה ולהבין מהי כאבה .
אז אנא ה' שמע תפיתל עבדך אל רחום וחנון בורא עולם,
בורא בשר ודם.
ואם אתה יכול , מחול לי על חטאי ה'
מחול.
ממש נחמד..
מיוחד כזה..
"האם להיות בך מאוהב"/דגנית פ.
אדם בשביל עצמו הרים ידיים, אך באחרים מטמיע אמונה.
הוא לא רוצה שיסתכלו לו בעיניים,שנאה רבה קיימת,
המציאות ניפצה לו כל תקווה.
הוא חושב על האפשרות,אולי לתת עוד הזדמנות,
אך הפחד אותו מרתיע, הזמן על דלת ביתו דופק,ואין מענה.
הוא מבולבל, לא יכול להגיע לידי החלטה הגיונית.
האם הפעם זה כדאי, ולמה הפעם הזאת שונה מקודמותיה?
הוא מציע שלא תבזבזי זמנך,
ואם את מחפשת טוב, תלכי.
אולי הוא רוצה שתגדלי בגינה של אחר,
ככה התהייה ממנו תרפה.
אבל עם כל מנגינה שנשמעת באוזניו,
הוא נזכר איך אותך הוא שלח,
להיות מאושרת ולפרוח הרחק ממנו.
הוא לא יודע, לא בטוח שזה נכון.
הוא רוצה לבוא, להחזיר אותך אליו.
להשקות אותך בשמחה, לגרום לך לפרוח מאושר.
מנגד מפחד שאת אותו תרמסי,
תהפכי את ליבו לקמל אחרי שהתאושש במעט.
הוא אמר לך לברוח ממנו, אמר שתסבלי,
הוא הרגיש שקודם הוא חייב להדחיק את השנאה.
הוא אמר לך לברוח, רק כדי שלו יגמרו הייסורים,
ישלים עם מה שהיה ואז יתחיל בחיים חדשים.
אך בתוכו הוא מתייסר יותר כי יודע שבך הוא כבר מאוהב,
הוא מתייסר כי לא יודע היכן את עכשיו.
הוא הציע לך לברוח, הוא לא רצה שתנבלי,
בזמן שממתינה שהוא יחליט, יחליט שלצידו תישארי.
ופתאום הדברים נשמעים אחרת, כאילו התהייה היא לא בקשר להזדמנות.
הוא ידע תמיד שאת זו שצריכה להיות לצידו למרות הסבל,האחת שתשיב את האושר לחיקו.
לפתע הכל נשמע אחרת, כאילו הבלבול נובע רק בגלל חוסר קביעותה.
הוא תמיד ידע שקיים הרגש אך לא ידע שככה אהבתו מציגה את עצמה.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדגנית פ.
תואר כבוד
אהבתיייייייייי!!!!!!!
טירון
יפה מאוד
טירון
עפה על כנפי הרוח.
שוב הרוח מלטפת את הגלים ובים שטות סירות מפרשים וכל סירה פורשת כנף רוצה לעוף אל האושר הנשגב .
למצוא את מקומה בשמיים התכחולים ולאבד את מקומה הקבוע על פני הגלים .
ונערה אחת עם שמלה ארוכה ושרוולים.
שמלתה ניפרשת על פני הגלים ושרווליה פורשי עוד כנף בדרכה אל האושר הנישגב .
הרוח אינו מפנה לה גב ולוחש לה דברים.
"נערה בואי איתי ואפרוש לך כנפיים נשוט על פני השמיים.
גבולות הדימיון והמציאות מטשטשים כמו צבעים הדוהים על פני הגלים.
הרוח פורש לה את כנפיו כסירת מפרשים והם חוצים גבולות וימים .
ואין לה זמן לנוח
עפה על כנפי הרוח.
אהבתי את הסגנון הזה
מזכיר לי את עצמי בכתיבתי הראשונה..
מעולה!
תואר כבוד
אחלה כתיבה יש לך מאמי כול הכבוד!!
טירון
הוא אומר
הוא אומר לי ללכת אך אני לא משה מלידו הוא מעולם לא לימד אותי כיצד ללכת מלצידו.
הוא אומר שהוא פוחד בי לפגוע -אך לא יודע שבכל אהבה יש סיכון להיפגע .
מילותיו אלו הן כמו דוקרנים שחותכים בי חתכים אך למרות זאת אני מתמכרת למילים.
הוא אומר אל תחכי לי ליבך יקמל עם הזמן -אך הוא אינו יודע שליבי לו לנצח ישאר נאמן .
ופורח בו כל יום עבורו ניצן .
הוא אומר לי שהוא לא אוהב הוא משקר ולשקר אין רגליים אז כיצד אלך מלידו .
הוא אומר לי ללכת ואני אומרת לו בוא .
אך מעולם הוא לא לימד אותי כיצד ללכת מלצידו.
טירון
שחר של יום חדש
השמש זורחת באור היום ומבשרת בבואה על שחר חדש שמפציע פתאום ,
שחר של אור יום .
שחר של יום חדש מגיע והשמיים בהירים .
השמש משחקת לה במחבואים ומוצאת את מחבואה בין העננים .
וכל עב לבן יוצר צורה להדגיש את הטוב ולשכוח את הרע .
ובאופן מפתיע זולגת לה דמעה שיוצרת קשת והקשת צובעת את השמיים בצבעים.
וכל צבע מסמל יום חדש .
הציפורים פוצחות ברינה ומקדישות מזמורי בוקר לחמה שבקרניה מלטפת את פני האדמה .
ויוצאת ממחבואה בין העננים כדי להאיר דרכם של אוהבים.
הורמוניית הטבע הושלמה ושחר של יום חדש קרב לבוא מעניין מה הוא טומן לי בחובו.
יפה =]
טירון
ארץ ישראל
פוסעת אני בלב המדבר בין כל קוץ וכל דרדר לכיוון הארץ המובטחת.
אך הארץ אינה הארץ המובטחת ואינה ארץ האבות ,
הארץ מלאה בתועבות והאדמה תחת רגליי רותחת .
הגשם מנסה לשטוף את הזוהמה אך כל דמי אחינו זועקים אליו מבטן האדמה .
אני אף פעם לא שוכחת את דימעת הגשם ההיא הרותחת .
אך למרות הכל אינני נרתעת וחוצה כל מכשול בלב מדבר.
ובזכרוני אינני שוכחת את ההבטחה ההיא על אותה הארץ בחירת ה' .
הארץ ההיא המובטחת.
וכשגל של חום מכה בי בתדהמה וכשאת כפות רגליי שורפת האדמה.
אינני נרתעת מדבר במסע בלב מדבר.
וכשמדומני שהמסע כבד מנשוא ורגליי כושלות ובוגדות בי ואוחז בי צמא שאינו ניתן לרוויה .
הינני רואה .
את הארץ המובטחת בכל הוד תפארת והדר ממלאים את הארץ פירות ההדר .
ופרחים מלבלבים וממלאים את הארץ בצבעים צבעיהם הם כמו כותונת פסים.
והציפורים שרות מיזמור לאל שירי הלל.
יודעת אני שהגעתי לארץ המובטחת.
לארץ ישראל .
תואר כבוד
אהבתי תצורת כתיבה שיר יפה
הירשם כדי להגיב לנושא