בהלכות הקודמות ביארנו את עיקר הדין של איסור "סתם יינם" של הגויים, שגזרו רבותינו על יינם של הגויים, או שנגע בו גוי, שהוא אסור לישראל בשתיה. ויש מקרים שהוא אסור גם בהנאה ולא רק בשתיה. וכאשר נתבאר.


והנה לענין כמה וכמה דינים, דין ישראל מומר הוא כדין הגוי. וישראל "מומר" לעניננו, יש בו שני סוגים. סוג אחד, הוא יהודי שאינו שומר מצוה אחת מן התורה, והוא עושה כן "להכעיס", כדי למרוד בה'. וסוג זה אינו שכיח במקומותינו. והסוג השני, הוא ישראל המחלל שבת, אפילו אם עושה כן רק "לתיאבון", כלומר, מפני שהוא הולך בשרירות לבו למלאות תאוותיו, מכל מקום הרי הוא נחשב כגוי לענין איסור יין נסך, (מפני שבהיותו מחלל שבת נראה עליו שאינו מאמין באמת במעשה בראשית). ואף שהוא עומד בקדושתו, קדושת ישראל, שהרי ישראל שחטא עדיין ישראל הוא, מכל מקום לעת עתה, עד שיחזרו כל ישראל בתשובה בעזרת ה', דינו לענין זה כדין גוי.


אולם זהו דוקא כאשר אותו יהודי מחלל שבת במלאכות האסורות מן התורה. וכגון שהוא נוסע בשבת במכונית, שיש בנסיעה במכונית כמה איסורי תורה, כגון איסור הבערה ועוד. וכן צריך שיחלל שבת בפני עשרה מישראל. שאם חילל שבת בסתר, עדיין אינו נחשב למומר. והנה לדאבוננו, רוב מחללי השבת בזמנינו הם מחללי שבת בפרהסיא, שהרי הם נוסעים במכוניתם ברחובות קריה בעצם יום השבת.


ומעתה לעיקר הדין, נראה שיהודי שהוא מחלל שבת, שמזג יין לכוס של יהודי אחר, אותו היין אסור בשתיה. כדין יין נסך, שאסור בשתיה אם מזגו אותו הגוי. ולכן אותם ההולכים לאכול ולשתות במסעדות, עליהם להזהר היטב שלא ימזוג להם יין מלצר יהודי שאינו שומר שבת, כי בזה נאסר יינם שבכוס בשתיה. אולם אם לא מזג המלצר מן היין, אלא רק פתח את הבקבוק, אין היין שבתוך הבקבוק נאסר בשתיה, וכן אם מזג מן היין, לא נאסר כל היין שבבקבוק בשתיה, אלא רק היין שמזג לתוך הכוס.


כתב הגאון רבי בן ציון ליכטמן, בשו"ת בנין ציון, שאף על פי שמעיקר הדין מומר לחלל שבת אוסר את היין במגעו. מכל מקום נראה, שאלה מישראל שבזמנינו, שיש בהם שמתפללים תפילת שבת ועושים קידוש, ואחר כך הולכים ומחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן, אין הם אוסרים את היין במגעם. שהרי כל הטעם שמי שמחלל שבת נחשב כגוי, הוא מטעם שעל ידי חילול שבת נראה עליו שהוא כופר במעשה בראשית, ולכן הוא נחשב כמי שאינו מקיים את כל התורה כולה, אבל זה שאומר בפירוש בפיו "ויכולו השמים והארץ" וכו', אי אפשר להחשיבו ככופר, ואינו אוסר יין במגעו. והסכימו לדבריו פוסקים רבים. ויש חולקים בדבר. ומרן הרב שליט"א כתב, שהמיקל בזה יש לו על מה שיסמוך.


ולסיכום: יין שנגע בו יהודי מחלל שבת בפרהסיא, הרי דינו כדין יין נסך. ולכן מקפידים מאד ביקבים כשרים, שכל מהלך ייצור היין יהיה אך ורק על ידי פועלים שומרי שבת. ואם מזג יהודי שאינו שומר שבת יין לתוך כוס, הרי היין שבכוס אסור בשתיה. אבל שארית היין שבבקבוק, מותר בשתיה, ולא נאסר כלל. יש אומרים שאם היהודי המחלל שבת הוא מתפלל תפילת שבת ואומר קידוש, אין הוא נחשב כגוי, ואינו אוסר את היין במגעו. ויש חולקים. והמיקל בדבר יש לו על מה שיסמוך.


ובהלכה הבאה נבאר עוד מענין זה.

הדף היומי

מוגש על ידי הרב אברהם אהרון שליט"א
השיעור מועבר בצורה יסודית עם שיטות הראשונים והלכה למעשה מפי גדולי האחרונים של ימינו

הדף היומי | מסכת סנהדרין דף עד : http://toraland.co.il/allsites/1/Ass...hedrin&Page=74