~צליל של טייפ המתחיל להקליט~
"אז ספר לי, עליהם, אני רוצה לדעת הכול, מההתחלה עד הסוף"
"אמ... הכ-...הכול התחיל בשכונה באל סלבדור, אנריקה תמיד היה המופרע מבין שישתנו,
הוא אמ... תמיד אהב לחיות על הקצה, לעשות שטויות, היה מופרע אמיתי, ואיתו אחיו סיזר,
אליהם הצטרפנו גם; אני, חוויאר, צ'אבו ומיגל, שגם גדלו איתנו בשכונה, אני חושב שהם היו בני דודים או מש-... בכל מקרה ...
הרגשנו ממש אחים, יו-...יודעת למה אני מתכוון ? תמיד נשארנו בייחד לתמוך אחד בשני, קראנו לעצמנו "ששת המופרעים",
היו לחבורה כמה חוקים מסוימים, אני זוכר רק חמישה, הראשון היה להימנע מדיבור עם שוטרים, אפילו לא לבקש מהם אש לסיגריה,
השני היה שהחבורה מעל הכול וצריך להישאר נאמנים ל"ששת המופרעים", לא משנה מה קורה ומה המצב שלך,
החוק השלישי היה שצריך לתת כבוד ללידר, למנהיג, לאנריקה, בלי זילזול וחוסר כבוד, תמיד להישמע לו,
הרביעי היה שריבים בתוך הכנופיה היו נפתרים מיידית ע"י חוויאר, בשביל לשמור על הסדר בתוך "ששת המופרעים",
החוק החמישי היה שאף אחד לא פועל לפי דעתו לגבי עניינים שקשורים לחבורה, כמו שודים, מכות ... היה חובה לקבל אישור מאנריקה או סיזר.
היינו נושאים איתנו בנדנות כחולות, לפעמים קושרים אותם למצח או ליד, או פשוט בגדים כחולים, הצבע הכחול היה מסמל אותנו,
בכל מקרה... אנריקה היה זה שבא עם הרעיונות שלו כל הזמן, לגנוב, לשדוד, לעצבן ת'שוטרים, היה נוהג להתקשר לקו המשטרתי ולשקר לגבי דיווח,
עד שלילה אחד הוא גיבש אותנו לגבי מטרה מסוימת, החלטנו לשדוד ת'מאפייה של מנואלה, כאן בעצם עשינו צעד אחד קדימה.
השוד לא הלך כמו שצריך, נדפקנו בענק, המשטרה הצליחה לתפוס אותנו וזרקה אותנו למוסד לעבריינים צעירים,
האמת היא שהחיים במוסד היו יותר טובים מהחיים בשכונה עצמה, וממש הסתדרנו שם,
לאנריקה הייתה ת'כריזמה הזאת לגייס אנשים לחבורה הקטנה הזאת שלנו, שבאותו זמן, מי היה שם עליה ?
אבל עדיין היה לנו כוח, אנריקה היה זה הכריזמטי שהנהיג את כולם, סיזר היה המוח בחבורה, חוויאר היה עוסק בענייני בוררות בעיקר,
צ'אבו ומיגל היו הכוח של החבורה, מיגל היה ידוע כבנאדם עם כוח עצום, משהו ממש לא יאומן, הוא היה מרים אותי ואת אנריקה כמו משקולת!
ואני-.. אני חושב שהייתי האינטיליגנט, אבל מצד שני הייתי גם החנון שבחבורה, תמיד זה שלא מעז לעשות דברים.
אני חושב שבמוסד הכול התחיל, כולם התחילו לגבש לעצמם אופי של פושעים, התנהגות של גנגסטרים כזאת.
כשיצאנו מהמוסד, אנריקה יצר קשר עם פאקו, בנאדם שהכיר במוסד ולימד אותו אמ-... מן לשכור בסמי-... לעשות כסף שחור בקיצור,
פאקו היה בנאדם רע כזה, הייתה לו הבעה כאילו הוא עומד להרוג מישהו.
אנריקה השתמש במידע של פאקו והתחיל לעשות כסף קל, וכל החבורה הצטרפו אליו, סיזר, חוויאר, צ'אבו, מיגל,
הוא דיבר על להרחיב את הכנופיה של "ששת המופרעים", על לעשות כסף, ממש להפוך אותה לאימפריה,
הוא היה נשמע ממש רציני לגבי זה, הייתם צריכים לראות כמה הוא התרגש כשהוא דיבר, וכמה הוא התכוון לזה !
אבל רק אני סירבתי ולא רציתי להיכנס לעולם הזה, הייתה לי אפשרות להתחיל חיים חדשים ובחרתי ללכת ללמוד,
אנריקה כעס מאוד והחליט לגרש אותי מ"ששת המופרעים", ולפי מה שהבנתי, הם הפכו ל"חמשת המופרעים",
כעבור כמה ימים, כשהייתי בדרך לתחנת רכבת שהייתה אמורה להגיע לבית הספר, פתאום הרגשתי חבטה חזקה בראש,
ישר נפלתי, הכניסו אותי לתוך בגז' של אוטו באגרסיביות, כעבור כמה דקות שהרגישו כמו נצח, הבגז' נפתח, הוציאו אותי החוצה באיזה יער
ופירקו אותי במכות, למרות שראיתי ממש מטושטש וכבר בקושי הרגשתי את המכות, הצלחתי לזהות את הטבעת של אנריקה.
ואז מצאתי את עצמי בבית חולים, ואז אתם באתם וביקשתם ת'עדות שלי.
"יש לך תמונות מאותה תקופה ?"
~הבחור פותח את התיק שליצו ושולף תמונה, זורק אותה על השולחן~
~מצביע על כל איש בתורו, משמאל לימין~
"מיגל, חוויאר, אני, אנריקה, סיזר וצ'אבו."
"תודה לך על העדות, אנחנו נעשה את המקסימום לתפוס את כולם."
"פיספסתם את הרכבת, לפי מה ששמעתי הם ברחו מהארץ, אין לי מושג לאן, אף אחד לא יודע."
© קהילת סטלה זון
התחברות
הירשם כדי להגיב לנושא
