1לייקים
ניר ישב איתי והסביר לי פחות או יותר על סגנון טוב של 'רוק ומטאל'.
אז תשמעו ותגידו מה אתם אומרים (:
DREAM THEATER A Rite Of Passage להורדה:
http://www.youtube4down.com/watch?v=gX6jirCykI0&format=MP3
דרים ת'יאטר (Dream Theater; בתרגום חופשי: תיאטרון החלומות) היא להקת מטאל מתקדם אמריקנית שנוסדה בשנת 1985 על ידי ג'ון פטרוצ'י, ג'ון מיונג ומייק פורטנוי כשהיו סטודנטים במכללת ברקלי למוזיקה. בתחילת דרכה, נקראה הלהקה בשם Majesty. למרות מספר שינויים בהרכב הלהקה, נשארו בה שלושת מייסדיה יחד עם ג'יימס לאברי וג'ורדן רודס עד לעזיבתו של פורטנוי בספטמבר 2010. לאחר שנערכו מבחני בד להחלפתו של פורטנוי, הוכרז באפריל 2011 על בחירתו של מייק מנג'יני במקומו.
במהלך שנות ה-90 נהייתה דרים ת'יאטר לאחת הלהקות שהצליחו מסחרית בסוגת המטאל המתקדם. נכון לשנת 2010, נמכרו מעל 10 מיליון אלבומים והוצאות DVD של הלהקה ברחבי העולם.[1]
חברי הלהקה נודעים כבעלי מיומנות טכנית גבוהה בכלי נגינתם ועל כך זכו בתארים ממגזיני מוזיקה שונים. לפי סקר שנערך על ידי המגזין MusicRadar בספטמבר 2010, נבחר ג'ון מיונג להיות הבסיסט הטוב ביותר בכל הזמנים.[2] לפי סקר שנערך על ידי אותו מגזין במרץ 2011, זכה ג'ון פטרוצ'י במקום השני ברשימת 20 הגיטריסטים הטובים ביותר של המטאל אי פעם.[3] המתופף הקודם של הלהקה, מייק פורטנוי, זכה ב-23 פרסים מהמגזין Modern Drummer [4] ואילו מחליפו, מייק מנג'יני, קבע חמישה שיאים בתחרות המתופף המהיר בעולם.
עוד כמה דברים שכדאי לציין לפי מה שאני הבנתי לכל אחד בלהקה יש תואר שלישי בכישור שלו אפילו לסולן...
שיר מומלץ ארוך ויפה כמו רוב השירים שלהם זה PULL ME UNDER
עוד מידע שמצאתי... (חשוב לציין אני כתבתי מכאן למעלה בדיוק 3 שורות כל השאר הוא מידע שמצאתי ברשת!
Dream Theater
להקת ה"פרוגרסיב מטאל" המפורסמת ביותר בעולם, מאז שנות ה-90 ועד ימינו. היתה אחת הראשונות לשלב בצורה מודעת, אפקטיבית ומגובשת בין הוירטואוזיות של עולם ה'פרוגרסיב' (רוק מתקדם) ובין העוצמה של עולם ה'מטאל' (Heavy Metal) המודרני. השילוב בין העוצמה של להקות מטאל כמו מטאליקה, איירון מיידן ובלאק סאבאת', ביחד עם המלודיות של פינק פלויד, המורשת של ראש (Rush) והוירטואוזיות של ואן-היילן (Van Halen), התגבש לנוסחה חדשה.
כישוריו הטכניים והשכלתו המוסיקלית של הגיטריסט ג'ון פטרוצ'י, סוללת התופים המשוכללת של מייק פורטנוי (עזב ב-2010), ויכולתו של ההרכב להלחין יצירות מלודיות ונגישות, איפשרה לדרים ת'יאטר לזכות בתמיכתה של חברת תקליטים גדולה, לככב באמצעי התקשורת וליצור לעצמה מוניטין של סופר-גרופ מודרני.
דרים ת'יאטר הוציאה שורה של אלבומים מרשימים, החל מ-1992 (Images and Words), האלבום שפרץ להם את הדרך אל הזרם המרכזי, והפך "אלבום זהב". למרות אלבומים טובים בהמשך כמו Awake משנת 1994 ו-EP בשם a Change of Seasons משנת 1995, חוותה הלהקה משבר יצירתי ומסחרי במחצית השנייה של שנות התשעים. היא יצאה ממנו מנצחת עם האלבום המופתי Scenes from a Memory משנת 1999. שנות האלפיים חיזקו את גרעין המעריצים הבינלאומי של הלהקה; האלבומים שבאו אחר כך המשיכו להימכר היטב, והביקוש להופעותיה הארוכות והאנרגטיות של הלהקה רק הלך וגבר.
שני קלידנים עזבו את דרים ת'יאטר במהלך פעילותה: קווין מור (עד 1994) ואחריו דרק שריניאן (עד 1999). הבסיסט ג'ון מיאנג הוא חבר הלהקה היציב והצנוע ביותר בהרכב. במהלך המשבר הפרסונלי שתקף את הלהקה, הוקמה להקה דומה במסגרת פרויקט צדדי תחת השם "ליקוויד טנשן אקספרימנט", שהוציאה שני אלבומים אינסטרומנטליים. בעקבות הצלחת הפרויקט, צירפה הלהקה לשורותיה את הקלידן ג'ורדן רודס, וירטואוז בעל הכשרה קלאסית, גיבשה סופית את שורותיה, וחיזקה את מעמדה בתור אחד ההרכבים המייצגים של הרוק המתקדם המודרני.
ההצלחה המסחרית של דרים ת'יאטר עודדה מאות להקות פרוג-מטאל אחרות בכל העולם, כולל שוודיה, נורבגיה, הולנד, צרפת, אנגליה וכמובן ארה"ב. פרוגרסיב מטאל, כז'אנר עצמאי, התגבש סופית במחצית השנייה של שנות התשעים. להקות כמו פיין אוף סלביישן, אופת', סימפוני-אקס, שאדו גלרי, אריון, אנדרומדה, ונדן פלאס ורבות אחרות פיתחו את הז'אנר הלאה. גם להקת אורפנד לנד הישראלית מושפעת מדרים ת'יאטר. בתום 20 שנות קריירה, הופעות בכל העולם (אך לא בישראל), עשרה אלבומי אולפן ומספר הופעות בדיוידי, מעמדה של דרים ת'יאטר נותר איתן.
דרים ת'יאטר מכרה למעלה מ-10 מליון עותקים מאלבומיה עד היום. הופעותיה של הלהקה השתכללו מאוד עם השנים, התארכו מאוד (לעתים עד שלוש שעות) ושמרו על גיוון מתמיד בבחירת החומרים המבוצעים על הבמה. למרות ההצלחה המסחרית הגדולה, ההופעות המלאות, גרעין המעריצים החזק (ראו למשל את מועדון המעריצים הישראלי של דרים ת'יאטר) והתגובות הטובות לאלבומיה, הביקורת המרכזית כלפי דרים ת'יאטר היא שהיא חוזרת שוב ושוב על אותן הנוסחאות כדי לספק את ציפיות הקהל וחברת התקליטים שלהם.
באפריל 2008 הוציאה הלהקה את האוסף הראשון שלה, דיסק כפול המכיל 22 שירים מהשנים 1991-2005. רק אחד מהם (Pull me Under) היה להיט של ממש, ואפילו שודר ב-MTV בכמות גדולה.
ב-16 ביוני 2009 הופיעה דרים ת'יאטר לראשונה בתולדותיה בישראל - בגני התערוכה של תל אביב. כ-12 אלף ישראלים קנו כרטיסים להופעה המיוחדת, שבמסגרתה אילתרה הלהקה על בסיס השיר היהודי הידוע 'הבה נגילה'. הלהקה הבטיחה לשוב לישראל בקרוב. בפברואר 2011 התפרסם דיווח ב'וואלה חדשות' לפיו דרים ת'יאטר תופיע שוב בישראל, כנראה בחודש יולי 2011.
בקיץ 2009 יצאה הלהקה לפסטיבל פרוגרסיב ניישן בארצות הברית, ביחד עם הלהקה 'זאפה מנגן זאפה' (בכיכובו של דוויזל זאפה, הבן של פרנק) ושתי להקות נוספות: ביגאלף, סקייל דה סאמיט. שתי להקות שוודיות ("פיין אוף סלביישן" ו"בירדפיש") נאלצו לבטל ברגע האחרון בגלל בעיות פיננסיות של הלייבל "אינסייד אאוט". פסטיבל פרוגרסיב ניישן באירופה יתקיים עם הלהקות אופת', ביגאלף ולהקת אנאקספקט.
ב-23 ביוני 2010 יצא אלבום האולפן העשירי שלה, תחת השם "עננים שחורים ומסגרות כסף", ובאנגלית:
Black Clouds & Silver Linings. מעריצי דרים ת'יאטר קוראים לו בקיצור BCSL.
מייק פורטנוי עזב את דרים ת'יאטר ב-8 ספטמבר 2010. מכתב הפרידה הרשמי שלו מאשים את הלהקה בעזיבתו, ובכך שלא נתנו לו לקחת הפסקה כפי שרצה. המתופף הנאמן של דרים ת'יאטר עבד בלהקה במשך 25 שנים רצופות. הלהקה הודיעה כי תמשיך בלעדיו, ומצאה מתופף חדש תוך 4 חודשים: מייק מנג'יני (Mangini).
הלהקה נכנסה לאולפן ההקלטות ב-2011 לעבודה על אלבומה ה-11. היא תגיע לישראל בפעם השנייה, להופעה בגני התערוכה בתל אביב, ב-19 יולי 2011. ההופעה הישראלית מתקיימת במסגרת סיבוב ההופעות העולמי שלה.
התחברות
הירשם כדי להגיב לנושא
