אני חדשה בקהילה הזו
הינה פירסום ראשון מקווה שתהנו =]
הוא לא שם לב שהוא הופך לאויב של עצמו, משחק משחקים נסתרים, לא אומר דברים מובנים, הוא משתגע, יותר נכון משגע את עצמו.
הכל התחיל לפני חודש, שהיא נפטרה, יותר נכון התאבדה, ככה לפחות אמרו לי.
הוא החליט שאני לא יכולה להשאר כאן, שהמקום מעלה בי המון זיכרונות ועלול לגרום ל לדיכאון עמוק.
הוא לא ידע, שבעצם רציתי להשאר פה, ו"הבריחה" שלנו רק עשתה לי רע.
אז במרחק של 150 קילומטר מהבית הקודם, בבית די נחמד, אין לי תלונות, בעיירה שקטה, ברמה כזאת שלפעמים רק הדממה משגעת ובא לי לצעוק כמו משוגעת רק כדי שאני אוכל לבקש שקט מעצמי.
הוא לא שם לב שהוא הופך לאויב של עצמו, מנסה להתמודד עם הכאב בצורה מוזרה, אומר דברים לא מובנים, הוא משוגע, הוא שיגע את עצמו.
הוא מנסה, מנסה לחקות אותה, אומר את אותם משפטים שהיא אמרה, בא לתת לי נשיקת לילה טוב בדיוק באותה שעה שהיא הייתה מגיעה, אבל זה לא אותו הדבר.
הוא האמין, שיוכל לכפר על החיסרון שלה, למלא את הריק שהיא השאירה שעזבה את העולם.
הוא רק חושב, אבל זה בכלל לא ככה.
למה נראה לו שהוא יצליח למלא תפקיד של אבא במשמרת מלאה אחרי שעד היום בקושי היה מחליף איתי מילה?.
פתאום עכשיו יש לו זמן לעלות ולתת לי נשיקת לילה טוב, להציע לי לשחק אחרי ארוחת צהריים, לחפש לי חברות ואפילו לשאול לשלומי.
מה היום שונה מאז? אז הוא השאיר אותי בטיפולה של אמא, ומדי פעם היה זורק לעברי מילה או חיוך.
הוא לא שם לב שהוא הפך לאויב של עצמו, הוא השתגע כבר, הוא כבר מדבר בלי הפסקה, אומר דברים מוזרים, עושה דברים מסתוריים, אני מתחילה לפחד ממנו.
הוא אבא שלי, הוא אויב של עצמו ושלי, לא יודעת איך להתמודד.
אם אמא הייתה פה היא הייתה יודעת בדיוק מה להגיד ומה לעשות.
אבא שלי, פסיכולוג מורשה, עזר לאנשים על בעיות להתגבר, אז איך שלעצמו לא יודע לעזור
לא מנע מעצמו להידרדר לרמה כזו.
פשוט זה לא נתפס, וזה כאב יותר לגלות שהוא זה שרצח אותה.
הוא לא ידע, וגם אני לא, אני רק חשדתי שמשהו לא בסדר אחרי, אבל לפני הכל היה חבוי ולא יודעת בדיוק היכן.
הוא פשוט השתגע, או שיגע את עצמו?
מה שכן הוא בטוח לא ידע שהוא הופך לאויב של כולנו.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדגנית פרג.
התחברות
הירשם כדי להגיב לנושא