כל המאמרים הם באדיבות rap4life!
B.I.G
--------------------------------------------------------------------------------
כריסטופר וואלאס, הידוע בכינוי The Notorious B.I.G וגם כ-Biggie Smalls, נולד ב-21.5.72 בברוקלין, והיה תלמיד מצטיין עד שנאלץ לעזוב את בית הספר בגלל בעיות כלכליות בגיל 17 כדי למכור סמים. הוא אמר פעם שבמקומות שהוא הסתובב, סוחרי סמים היו מודל לחיקוי. באחת מהפעמים שסחר בסמים הוא נעצר ובילה 9 חודשים בכלא.
הסיבה לכינויים שלו, היא שהוא היה אדם כבד, במשקל של בערך 140 קילוגרם, ועוד מגיל צעיר קרא לעצמו Biggie Smalls, שהחל להתעניין בראפ. כביגי השתחרר מהכלא, הוא לקח מחבר שלו מכשיר הקלטה והכין קלטת דמו עם שירים שלו. הקלטת הגיעה לידיו של Mister Cee, די ג'יי שעבד אצל Big Daddy Kane. Mister Cee העביר אח"כ את הקלטת למגזין הסורס (The Source) ששיבח את ביגי, והפך את ביגי לראפר הלא מוחתם הכי גדול במחתרת של החוף המזרחי של ארצות הברית.
מפיק בחברת Uptown Records שמע על ביגי, והחליט להחתים אותו. המפיק הזה הוא Puff Daddy. זמן קצר אחרי חתימת החוזה עם ביגי, עזבו השניים את Uptown Records, ופתחו לייבל חדש, בשם Bad Boy Entertainment.
ביגי שחרר שיר ראשון בבאד בוי, רמיקס לשיר Real Love של Mary J. Blige, ואז שיר נוסף, שוב רמיקס לשיר של Mary J. Blige, והפעם השיר היה What's the 411?. השיר הבא של ביגי, Party and Bullshit היה שיר סולו שלו, ושוחרר בסאונד-טראק של הסרט Who's the Man?. בספטמבר 1994, ביגי שחרר את אלבום הסולו הראשון שלו Ready To Die, שנהפך מיד ללהיט בעקבות שירים כמו Juicy, Big Poppa ו- One More Chance. האלבום טיפס לראשות מצעדי מכירות בכל העולם, ואיזן את מפת הראפ בארצות הברית, שלחוף המזרחי סוף סוף הייתה אפשרות להתחרות בg- funk של Dr. Dre בחוף המערבי. זמן קצר אחרי שחרור האלבום Ready To Die, ביגי התחתן עם זמרת ה-R&B, Faith Evans, גם היא בבאד בוי.
בנובמבר 94, הראפר טופאק אמארו שאקור נורה 5 פעמים ונשדד בלובי של אולפן הקלטות בניו-יורק. טופאק שרד את הירי, והאשים את פאף דאדי ואת ביגי בתיכנון הירי, האשמה ששניהם הכחישו. אחת הסיבות שטופאק האשים את ביגי בירי, היא השיר Who Shot Ya, ששוחרר זמן קצר לאחר שטופאק נורה. בשיר יש קטע של יריות, וטופאק חשב שזה מכוון אליו. עד לאותו יום טופאק וביגי היו חברים. טופאק אפילו עזר לביגי להתחיל עם הראפ, בתקופה ששניהם עוד היו ילדים עניים בברוקלין.
לאחר הירי טופאק נכנס לכלא באשמת אונס, וביגי המשיך את קריירת הראפ שהחל לעבוד עם הרכב שבנוי מחברי ילדות שלו Junior M.A.F.I.A.. שטופאק שוחרר מהכלא, הוא חתם ב-Death Row Records, לייבל שנוהל ע"יMarin "Suge" Knight, ואז טופאק שיחרר את אחד מהדיסים הכי חזקים שנשמעו בעולם הראפ: Hit 'Em Up.בדיס הוא יורד על כל הראפ בחוף המערבי, במיוחד כמובן על ביגי ועל פאף דאדי. טופאק טוען בשיר שהוא שכב על אישתו של ביגי, Faith Evans. ביגי אך פעם לא הגיב לטופאק בדיס, ורק הזכיר אותו בראיון אחד בו ביגי אומר שטופאק מתעסק בשטויות, ושאין לביגי קשר לירי. יש שמועות שביגי הקליט דיס על טופאק, ורצה להוציא את הדיס באלבום הבא שלו, אבל חבר של ביגי Lil' Cease שכנע אותו לא לעשות זאת. טופאק המשיך לרדת על כל החוף המזרחי עד ה-7.9.1996, היום שבו טופאק נרצח בלאס וגאס. כמובן, זה גרם לגל שמועות בארצות הברית שביגי אירגן את הרצח של טופאק. אין לשמועות ביסוס כיוון שעד היום לא ידוע מי רצח את טופאק ולמה, ואין שום הוכחה שקושרת את ביגי לרצח. הייתה גם ביקורת נגד ביגי שלא הגיע לכנס נגד האלימות בראפ, שנערך בעיקבות הרצח של טופאק. באותה תקופה, האלימות בראפ הייתה נרחבת, וניסו רק למנוע את הרצח הבא. אך דווקא הרצח הגדול הבא, היה של ביגי. בשעות הבוקר המוקדמות של ה-9.3.1997, ביגי יצא ממסיבה של מגזין ה Vibeבלוס אנג'לס, לאחר טקס חלקות פרסים של Soul Train Music, וישב במושב הנוסע ליד הנהג (שהיה שומר הראש שלו) ומושב האחורי ישב Lil' Cease. לפי עדויות, שהם עצרו ברמזור אדום מכונית הגיחה ליד ביגי, ומהמכונית נורו 6-10 יריות. שומר הראש של ביגי ניסה להגיע כמה שיותר מהר לבית חולים, אך שהם הגיעו כבר היה מאוחר מדי, וביגי כבר מת. אין שום מידע לגבי מי רצח את ביגי או למה. גם מקרה הרצח של טופאק וגם מקרה הרצח של ביגי נשארו בלתי פתורים עד היום, אך ככל הנראה יש קשר בין השניים, אם כי אין מידע שקושר את שני המקרים, ולכן זה בגדר תאוריה בלבד.
תאוריה נוספת אומרת שביגי נרצח בגלל חובות שלו לחברי כנופייה על עיסקאות סמים. האלבום שביגי כבר סיים להקליט, Life After Death, שוחרר בסוף חודש מרץ, שבועיים וחצי אחרי שנרצח. האלבום הכפול מכר 700,000 עותקים בשבוע הראשון, ובילה חודש שלם בראש מצעד המכירות בארצות הברית. האלבום Life After Death הגיע 10 פעמים לפלטינה בערך שנתיים אחרי שביגי נרצח. לאחר רצח ביגי, פאף דאדי ו- Faith Evans הוציאו שיר בשם I'll Be Missing You, לזכרו של ביגי. ב-1999, שוחרר אלבום חדש של ביגי בשם Born Again, עם שירים שלו שלא שוחררו. האלבום מכר פעמיים פלטינה בשנה הראשונה לשחרורו.
ביגי נחשב לאחד הכישרונות הגדולים ביותר של הראפ בעולם בכל הזמנים. במותו הוא היה כמעט בן 25.
Tupac Shakur
טופאק שאקור (או בקיצור 2Pac) היה אמן גנגסטא-ראפ אשר שילם בחייו על הטשטוש בין אמנותו לאורח חייו. הוא השתמש בראפ ככלי לביטוי חיי הגטו השחור והעוני, היאוש והאלימות שבהם. במהלך חייו הקצרים הוא הספיק להיות אחד האמנים המצליחים ביותר בתחום הגנגסטא-ראפ ולפתח קריירת משחק במקביל. בנוסף, הסתבכויותיו החוזרות ונשנות עם החוק ויריבותו עם ראפרים אחרים תרמו לפרסומו לא פחות מהמוסיקה שלו. הווי של אלימות וחיי כנופיות, שהיה נושא חוזר בשיריו, היה נושא מוביל גם בחייו האישיים והביא למעצרים, האשמות ואף הרשעות, וייתכן שהיה קשור גם במותו המסתורי שלא פוענח עד היום.
שאקור נולד בניו-יורק לזוג הורים פעילים בתנועת הפנתרים השחורים. הוריו נפרדו לפני לידתו, ובילדותו נדד שאקור עם אמו ואחותו ברחבי ארצות הברית. ילדותו עברה עליו בתנאי עוני קשים, אך הוא הצליח להתקבל לבית ספר לאמנויות הבמה, שם יצר מוסיקה ורקד. לפני שהספיק לסיים את לימודיו עברה משפחתו שוב, הפעם לקליפורניה, ושאקור נשר מהלימודים בגיל 17. זמן קצר אחרי המעבר הצטרף ללהקת הראפ Digital Underground כרקדן וראפר והמשיך לעבוד על חומר מקורי. אחרי שהשתתף בשני אלבומים מחתרתיים, חתם שאקור בשנת 91' על חוזה הקלטות עם חברת “Interscope”. אלבום הבכורה שלו, 2Pacalypse Now, שיצא שנה מאוחר יותר, זכה להצלחה גדולה והגיע לזהב. האלבום, שהכיל טקסטים בוטים ואלימים אודות כח גזעני והמציאות הקשה ברחובות, זכה לביקורות עוינות מצד גופים מוסרניים, והותקף על ידי סגן הנשיא דאז דן קוויל, במהלך מסע הבחירות.
באותה שנה חנך שאקור את קריירת המשחק שלו עם תפקיד בסרט הכנופיות "Juice", עליו קיבל ביקורות נלהבות. ב-93' נתן שאקור הופעה טובה במיוחד בתפקיד ראשי לצידה של ג'נט ג'קסון בסרטו של ג'ון סינגלטון "לאהוב ולהתגבר", והחל לעבוד על הסרט "Above the Rim". באותה שנה הוציא את אלבומו השני Strictly 4 My N.I.G.G.A.Z שהצליח עוד יותר מקודמו והניב שני להיטים :"I Get Around" ו- "Keep Ya Head Up". האלבום, שהגיע לפלטינה, הגיע למקום הרביעי במצעד הרית'ם-אנד-בלוז והצליח להכניס את שאקור גם למצעד הפופ. למרות היותו זמר מצליח ושחקן מוכשר, נהג שאקור להסתבך עם החוק, ובשנת 94' כבר התחרה עם סנופ דוגי דוג על התואר המפוקפק "הדמות השנויה ביותר במחלוקת בעולם הראפ". היו שאמרו עליו שהגליון המשטרתי שלו ארוך מרשימת הלהיטים שלו.
שרשרת ההסתבכויות של שאקור החלה עוד לפני שהיה בן 20, כאשר נעצר מספר פעמים. בשנת 92' נעצר בעקבות מותו של ילד בן 6 מכדור תועה שמקורו בקרב יריות בו היה מעורב. במקרה זה בוטל כתב האישום. באוקטובר 93' נעצר בשנית אחרי שירה לעבר שני שוטרים שלא היו בתפקיד. גם כתב אישום זה בוטל, אך שאקור הלך והסתבך. כעבור חודש הוא הואשם, עם עוד שניים מהפמליה שלו, בתקיפה מינית. בזמן הבירור של אישום זה תקף שאקור את הבמאי אלן היוז, במהלך צילומי הסרט "Menace II Society" ("איום לחברה"). הוא הורשע בעוון תקיפה וישב 15 יום בכלא. לקראת סוף השנה נגזר דינו באשמת התקיפה המינית והוא נידון ל- ½ 4 שנות מאסר. גזר הדין הושמע יום לאחר שהותקף על ידי שודדים בלובי של אולפן הקלטות בניו יורק. השודדים, שגנבו ממנו תכשיטים בשווי 40 אלף דולר, ירו בו חמש פעמים, אך הוא הצליח להתאושש מהפציעה. כשאלבומו החמישי עמד להתפרסם, היה שאקור בדרכו לכלא. בתחילת 95' יצא האלבום, שזכה לשם ההולם Me Against the World, כשיוצרו מרצה את עונש המאסר שלו. הוא זכה להצלחה מסחררת ושאקור היה לאמן הראשון שישב בכלא כאשר אלבום שלו מגיע למקום הראשון במצעד. דווקא אלבום זה, שיצא בנסיבות אלימות, חשף בין השאר פן רגיש של שאקור, שבא לידי ביטוי בשירים כמו "Dear Mama".
בעודו בכלא האשים שאקור את אמני הראפ The Notorius B.I.G, פאף דדי, אנדרי הארל ואפילו את חברו הטוב רנדי "סטרץ'" ווקר, במעורבות בארגון היריות כלפיו. כשמונה חודשים אחרי שנכנס לכלא, חתם עבורו שוג נייט, נשיא חברת התקליטים בה היה חתום, “Death Row”, על ערבות של 1.4 מליון דולר, ובכך העניק למעשה חנינה לשאקור. בסוף השנה גבתה מלחמת הכנופיות קורבן נוסף, הפעם בדמותו של רנדי ווקר.
All Eyez on Me, שיצא ב-96', עשה היסטוריה בתור אלבום ההיפ-הופ הכפול הראשון שהכיל חומר מקורי. האלבום הכיל דואט עם הראפר ד"ר דרה, "California Love", שהפך ללהיט. האלבום עצמו הצליח מאוד ונמכר בכמעט שלושה מליון עותקים. אחרי צאת האלבום התרכז שאקור בפיתוח קריירת המשחק שלו, והשתתף במותחן "Bullet" ובקומדיה "Gridlock’d", שיצאה לאקרנים רק לאחר מותו.
ב-9 בספטמבר 96' נורה שאקור מרכב חולף בלאס-וגאס. שישה ימים לאחר מכן מת מפצעיו. הסיבות לרצח לא ברורות. יש הקושרים אותו לתיגרה שהתפתחה בערב הירי בין שאקור לבין בחור שחור צעיר, עם צאתם של נייט ושאקור מקרב אגרוף שנערך בין מייק טייסון לברוס סלדון. השערות אחרות תלו את הרצח בקשריו של נייט עם המאפיה ועם כנופיות שונות, או בנקמתו של Notorious B.I.G בשאקור על כך שטען ששכב עם אשתו של ביג, פיית' אוונס. האווירה המתוחה ששררה לפני הרצח לא הפחיתה את ההפתעה ואת ההלם שגרם מותו של שאקור בקרב מעריציו וחבריו, ולמעשה בכל תעשיית המוסיקה. אחרי מותו התפרסמו מספר אלבומים של שאקור שכללו חומרים שהקליט לפני מותו, בינהם Don Killomati: The 7 Day Theory ,One Million Story ו- Still I Rise, שראה אור בשנת 2000.
גם ב-2001 המשיך טופאק להוציא אלבומים ממרומי מושבו, בעזרתם האדיבה של חומרים שהקליט לפני מותו וכמה מחשבים. בסוף מרץ יצא האלבום הרביעי, הכפול Until The End of Time.
בספטמבר 2002 פירסם הלוס אנג'לס טיימס, כי בעקבות עדויות של חברי כנופיה לשעבר, התגלה שהראפר נוטוריוס ב.י.ג. עמד מאחורי הרצח של שאקור, וכי הוא שילם מיליון דולר לשכירי חרב כדי להתנקש בחייו.
באדיבות: Mooma
Dr. Dre
יותר מכל ראפר אחר, דר. דרה היה אחראי לריחוק מהרעש התקשורתי והבמה הפוליטית של "פאבליק אנמי" ו"בוגי דאון פרודקשנן", וגם מויברציות המסיבות של ה"אולד סקול ראפ".
במקום דרה היה חלוץ של ה"גאנגסא ראפ" וצורת הסאונד האישית שלו "ג'י-פאנק".
דרה אף פעם לא היה ממש ראפר, החרוזים שלו היו פשוטים וצורת ההגשה שלו איטית ומגושמת - אבל כמפיק הוא יוצא מהכלל, עם NWA הוא הלחין את חלקי הרעש של "בומב סקואד" עם מקצבים מוזרים. לבדו הוא עיבד מחדש את הפאנק הגולמי של ג'ורג' קלינטון לג'י-פאנק בסטייל שלו, גירסה איטית שהסתמכה יותר על מוזיקה מאשר על תוכן.
כשעזב את NWA ב1992, הוא ייסד את דת' רואו רקורדס (Death Row Records) עם שוג' נייט,
והלייבל במהירות שלט בהיפ-הופ של אמצע שנות ה 90 תודות לרכש החדש שלו The Chronic.
בעתיד הקרוב, רוב תקליטי הראפ חיקו את הסאונד שלו, וההפקות שלו לסנופ דוגי דוג, ווארן ג'י, ובלאקסטריט היו להיטים ענקיים.
במשך קרוב ל4 שנים ג'י-פאנק שלט בהיפ-הופ, ולדרה היה מספיק הגיון לזנוח את זה ואת דת' רואו בדיוק לפני שכל האימפריה התמוטטה בסוף 1996. דרה הגיב בהקמת חברה חדשה, אפטרמאת' (Aftermath) ולזמן מה בהתחלה הלך לאט, וצעדיו הנועזים הלאה הרוויחו לו כבוד רב.
דר. דרה (אנדרה יאנג - 18 בפברואר 1965) התחיל להתערב בהיפ-הופ בשנות ה80 המוקדמות והופיע במסיבות בבתים ומועדונים, כשהפריצה העולמית קרתה בלוס אנג'לס
ועוזרת בדרך להקלטות. ב1986 הוא פגש את אייס קיוב, ושני הראפרים התחילו לכתוב שירים לראת'לס רקורדס (Ruthless Records), לייבל שהוקם ע"י סוחר סמים
איזי-אי (Eazy-E). איזי ניסה לתת את אחד השירים "Boyz N the Hood" לHBO, קבוצה חתומה עם ראת'לס.
כשהקבוצה סירבה איזי יצר את NWA - קיצור של Niggaz With Attitude (תרגום מילולי - כושים עם גישה) עם דרה וקיוב, ושיחררו אלבום ראשון ב1987.
שנה אחרי זה NWA שיחררה את "Straight Outta Compron" אלבום הארדקור רצחני שהפך ללהיט אנדרגראונד בלי שום תמיכה מהרדיו, התקשורת או MTV.
NWA נהיו מפורסמים כהארדקור ליריסיסטים, במיוחד "Fuck Tha Police", שהסתיים בכך שהFBI שלח מכתב אזהרה לראת'לס וחברת האם שלה, מציעים שהקבוצה תחשוב לפני כל צעד שלהם.
גם בגלל האיום הפוליטי על הקבוצה עזב אייס קיוב, כשהוא עזב בסוף 1989 על רקע חילוקי דעות פינסיים.
בינתיים איזי-אי נחשב למנהיג הבלתי-מעורער בעקבות עזיבתו של קיוב, והוא היה אחראי לכך שהקבוצה הגיע לרמה כמעט-פארודית בשני הדיסקים האחרונים שלהם -
המוזיקה היתה בידיו של דרה.
בשני האלבומים ב1990: EP 100 Miles ו Runnin והאלבום מ1991: Effil4zaggin (הפוך: Niggaz 4 Life), הוא יצר נוף עמוס קולי ומוזר שהיו
אחראים להשארת NWA בראש הטבלה, כמו כן גם חוברת המילים המצוירת של איזי.
כשהקבוצה הייתה בשיא הפופולאריות ב 1991, דרה התחיל לעשות מאמצים לעזוב את הקבוצה, במיוחד אחרי שהואשם בתקיפת מארח של תוכנית ראפ בטלוויזיה ב1991. בשנה החולפת דרה עזב את הקבוצה לייסד את דאת' רואו עם שוג' נייט. לפי אגדה נייט החזיק את המנהל של NWA באיומי נשק ואיים להרוג אותו אם הוא יסרב לשחרר את דרה מהחוזה.
דרה שיחרר את סינגל הסולו הראשון שלו "Deep Cover" באביב 1992.
לא רק שזה היה סאונד ג'י-פאנק גולמי שפעם ראשונה שהופיע, אלא גם היה ההתחלה של שיתוף הפעולה עם הראפר סנופ דוגי דוג.
דרה גילה את סנופ דרך אחיו החורג ווארן ג'י (Warren G) והוא מיידית התחיל לעבוד עם הראפר, סנופ היה בהופעה הראשונה של דרה ב "The Chronic" ב1992
כמה שדרה מודה לסינגלים "Nuthin But a G Thang", "Dre Day", Let Me Ride"
The Chronic היה מולטי-פלטינה, Top 10 Smash, וכל ההיפ-הופ העולמי השתנה בעקבותיו.
במשך 4 השנים הבאות זה היה פשוט בלתי אפשרי לזהות היפ-הופ שלא היה מושפע בצורה זאת או אחרת מדרה ומהג'י פאנק שלו.
לא רק שהוא הפיק את הדוגי סטייל של סנופ דוגי ב1993, אלא גם כמה סאונד-טראקים כולל "Above the Rim" ו "Murder Was the Case" שניהם ב1994
ששימשו כדוגמיות לאמנים החדשים ולטכניקות שלו, והוא המשיך עם תקליטים של ווארן ג'י ("Regulate") ובלקסטריט ("Blackstreet"),
יחד עם אחרים, כולל להיט האיחוד עם אייס קיוב "Natural Born Killaz".
בכל הזמן הזה דרה לא שיחרר תקליטים חדשים, אבל הוא לא היה צריך - כל דאת' רואו היו תחת שליטתו, כל עמיתיו השתמשו בטכניקה שלו.
השושלת של דאת' רואו נשארה חזקה עד אביב 1996, כשלדרה נמאס מהטכניקות החזקות של נייט.
באותו זמן דאת' רואו הקדישה את עצמה לאלבום של 2 פאק - "All Eyez on Me" (שכלל את הלהיט "קליפוניה לאב" עם דרה וסנופ )
באותה תקופה סנופ היה עסוק בלחזור ממשפט הרצח שלו שירד לטמיון.
דרה עזב את הלייבל בקיץ 1996 כדי להקים את אפטרמאת' (Aftermath) בהצהרה שהגנגסטא ראפ מת.
הוא היה קורבן לאין סוף ירידות מהקולגות שלו מדאת' רואו, המכירות שלהם נכשלו ב1997 ונייט נסחט בהאשמות עד סוף השנה.
האלבום הראשון של דרה לאפטרמאת' הביא לאפטרמאת' הרבה תשומת לב תקשורתית, אבל האלבום לא הפך ללהיט,
למרות הסינגל "Been There Done That" שהיה להיט גדול', למרות האכזבה מהאלבום, הקריסה של דאת' רואו הוכיחה שהנטיות של דרה היו נכונות.
50cent
ראיתם את 8 מייל וחשבתם שלאמינם היו חיים קשים? עוד לא שמעתם כלום! פיפטי סנט גדל לאם נרקומנית שנרצחה כשהיה ילד, הפך לסוחר סמים בגיל 12 וניצל בנס מניסיון התנקשות. זה לא הפריע לו למכור 800 אלף עותקים מאלבום הבכורה שלו כבר בשבוע הראשון, ולהפוך לראפר הכי חם באמריקה (עם הרבה כישרון וקצת עזרה מסלים שיידי).
בסרט " שמונה מייל" השכיל הבמאי קרטיס הנסון לשרטט את סביבת מגוריו של אמינם הצעיר פחות או יותר כאיזור האחרון בעולם שכדאי לגדול בו.עוני,כנופיות,אלימות,סמים ומשפחות הרוסות מעטרים את השכונה שבסרט,ובסיומו קצת קשה שלא לתהות איפה משרד הרווחה כשצריך אותו.אבל מי שחושב שלאמינם היו חיים קשים,מוזמן לעיין בסיפורו של הראפר החדש שפורץ לעולמנו-פיפטי סנט (או חצי דולר ,בעיברית ). פיפטי, שלגמרי במקרה הוא גם בן טיפוחיו של אמינם,הוא סוג של מקרה סעד קשה במיוחד.קחו את התנאים בהם גדל אמינם ואת הביוגרפיה המשפחתית המפותלת שלו, תעלו בכמה ובכמה חזקות. ותקבלו את חייו ההרוסים של פיפטי סנט. עבד באמריקה כמו באמריקה, הסוף תמיד טוב:העבר לא הפריע לפיפטי-סנט להפוך לאמן הנמכר ביותר בארצות הברית בשבועות האחרונים.פיפטי סנט שבתעודת הזהות כתוב השם קרטיס ג'קסון, נולד ליפני 26 שנה.הוא גדל בקווינס, ניו-יורק, והיה ילד רחוב לכל דבר ועניין. אמו, סוחרת סמים שגידלה אותו לבד נרצחה כשהיה בן 8. את אביו הוא כלל לא זכר להכיר. אחרי הטרגדיה התנדבו סבתא וסבתא לגדל את הילד,אך הם לא בדיוק הצליחו ליצור עבורו סביבה נעימה ומוגנת כשמלאו לו 12 שנים הפך פיפטי לסוחר סמים בעצמו.פעמים רבות,כפי שמוכיח תדיר עולם ההיפ-הופ אמריקני,דווקא מסיפורי הילדות הכי מחרידים צומח קישרון גדול.בדומה לאמינם,גם פיפטי-סנט פיתח בטן מלאה בה-רבה מאד רעל על העולם הדפוק שבו חיי.אך במקום להשתולל ברחובות,הוא השכיל לתרגם את הקריזה ליצירות ראפ.למזלו,לאורך זמן פיפטי לא ריפרפ רק לחברה בשכונה.עד מהרה אימץ אותו ג'אם מאסטר המנוח מלהקת ראן די-אם-סי,והכיר לו כמה חברה חשובים בתעשייה. ב1999 החתימה אותו חברת "קולומביה" הנחשבת על חוזה הקלטות,ובתמורה סיפק פיפטי את "כוחו של הדולר",דיסק שכלל לא פחות מ36 שירים.עבור אמנים קונבנציונאליים צריך אלבום משולש בשביל כל כך הרבה שירים,אבל נראה שאיש לא העריך את המאמץ שהשקיע פיפטי בהקלטות. האלבום הזה לא יצא מעולם באופן רישמי, אבל להיט מתוכו בשם "איך לשדוד" הפך לקלאסיקה בלתי-חוקית ברחובות הרלבנטיים.לפיפטי, בכל אופן,לא היה יותר מידי זמן לנוח על זרי הדפנה:באפריל 200 חטף הבחור תשע יריות ליד ביתם של הסבא והסבתא בניו-יורק.אחד הקליעים,בקוטר תשעה מילימטר,חדר אפילו לפניו. את החודשים הבאים הוא בילה בהתאוששות.חברת "קולומביה מצידה",הבינה די מהר שהצרות פשוט רודפות אחרי הכישרון שלה-ומהירה לנתק עימו מגע ולשחרר אותו מהחוזה. אגב,מדובר במקרה שגרתי למדי שחברת הפקות מאמצת אמן בשיא פריחתו, אך נוטשת אותו הרגעי השפל.זה היה יכול לקרות למשל, כשאתה חוטף התקף שיגעון כמו מריה קארי, או חוטף כדור בפרצוף כמו פיפטי סנט.
כשפיפטי סיים להתאושש הוא מיהר לחזור לעסקים, ומצא לעצמו שותף מוזיקלי בשם שה מאני אקס-אל (כן,כן). הנ"ל סייע לו להפיק 30 שירים חדשים,ויחד הם הוציאו אלבום מחתרתי שעשה רעש בכמה מחילות סמי בפרברי ניו-יורק,אבל לא ממש שיגע את העולם. איזה מזל שאחד העותקים מהאלבום המחתרתי הגיע לידיי אמינם, שהוא לא רק אמן ראפ אלא גם בעל חברת תקליטים משל עצמו. אמינם התייעץ עם עמיתו,דוקטור דרה, באשר לתגלית החדשה. לדוקטור היתה דיאגנוזה ברורה:לקחת את פיפטי, ומהר. זה נגמר בהחתמתו של פיפטי סנט בלייבל של אמינם "שיידי רקורדס",יש האומרים שתמורת סכום הרבה יותר גבוה מחמישים סנט. פיפטי, מצידו, ממהר להבהיר שלא הכסף גרם לו להתייצב לצד אמינם, אלא ההזדמנות לעבוד עם "נבחרת החלומות",לדבריו.הסינגל הראשון של פיפטי הקליט ברחבה של אמינם נכלל בפס קול הסרט"שמונה מייל", ועם כזה פרגון,הדרך להצלחה הייתה מהירה ובטוחה. לפני שבועות אחדים יצא בארצות הברית אלבום הבכורה הרשמי של פיפטי סנט,שנקרא "להתעשר או למות כשאתה מנסה". האמת, היה די ברור שהרבה מאד אנשים ירוצו לקנות אותו.יציאת האלבום לוותה ב "באז" תקשורתי היסטרי, ונדמה כי אמריקה כולה חיכתה לראות מה יצא מבן טיפוחיו של אמינם. הלהיט מפסקול "שמונה מייל" רק הגביר את הציפיות.ואכן,בשבוע הראשון שבו יצא הדיסק של פיפטי לחנויות רכשו אתו לא פחות מ 800-אלף אמריקנים,שזה המון. למעשה,אלה המכירות הגבוהות ביותר בשבוע הראשון לאמן ראפ שלא קוראים לו אמינם. רק לשם השוואה, ג'יי זי הצליח למכור 560אלף עותקים בשבוע הראשון לצאת אלבומו "השושלת" "נליוויל" המצוין של נלי מכר 741 אלף עותקים ו"הדרך החוצה" של פי דידי (כשעוד היה סתם פאף דדי) רשם 561-אלף עותקים. למעשה, להתעשר או למות כשאתה מנסה" נחשב לאלבום הבכורה הנמכר ביותר בארצות הברית בשנים האחרונות. בינתיים הוא ממשיך להימכר בקצב מטורף בצפון אמריקה, וגם בריטניה קיבלה אותו בזרועות פתוחות, היישר למקום השני במצעד האלבומים. עכשיו ההיסטריה עושה עלייה גם אלינו, ועכשיו אפשר להשיג בחנויות את "להתעשר או לנסות כשאתה מנסה" האמת, שווה לנסות!
DMX
Simmons, הידוע בכינוי Dmx, נולד ב-18 לדצמבר 1970. הכינוי "Dmx" נלקח ממכונה דיגיטאלית למוזיקה בשם "Dmx", כתחילה הוא התעסק בתקלוט ופיתח את המוניטין שלו כ-DJ בפרויקטים מקומיים. ב-1991 שחרר לפרסום את הסינגל "Born Loser" תחת "Columbia Record", Dmx נכנס לבעיה עם Columbia Records וע"פ החוזה ביניהם צפוי היה לקבל עונש אך הוא ניהל בריחה מהם והצליח להתחמק מהעונש ,אך לאחר מכן לא הושמע למשך תקופה ארוכה. ב-1994 הוא יצר לעצמו כניסה דרמתית לעולם ההיפ הופ בעזרת הופעה עם האמן LL Cool J עם השיר "1,2,3,4" בהמשך התקדם ויצא עם האמן The Lox ועשה רמיקס עם האמן Ice Cube בשם "We Be Clubbin" שבנו לו מוניטין גבוה שניתן לשווקו. Dmx הוציא לעצמו סימן חדש בשם Ruff Ryders והפך להיות חתום תחת Def Jam Records וחזר להקליט את שיריו ויצא עם הסינגל "Gat At Me Dog". הוא הפך להיות הסנסציה של ההיפ הופ במשך השנה 1998 בזמן שהוא הוציא את האלבום הראשון (בחודש מאי) "It's Dark And Hell Is Hot" באותה שנה , האלבום נכנס למצעד של Us Billboars למקום ה-1 ונתן חתיכת התרשמות רבה בתחום הראפ הכבד בחוף המזרחי. במשך אותה שנה (1998 ,דצמבר) שחרר Dmx אלבום נוסף בשם "Flesh Of My Flesh, Blood Of My Blood" אשר גם הוא תפס את מקומו במקום ה-1 במצעד של ה-Us Billboard למשך 3 שבועות רצופות במשך ינואר 1999. באלבום נכללו אמנים רבים (The Lox , Jay-Z , Mary J Blige, Marilyn Manson ).Dmx תרם את מקומו בראש המצעד ל-Ruff Ryders עם הדיסק "Ryde Or Die Vol." לאחר מכן מיד הוציא במהירות כמה שירים מאלבומו החדש היוצא "…And Then There Was X" עוד אלבום איכותי של ראפ כבד שהתקבל לעולם ההיפ הופ בהערצה וחיכה את אלבומיו הקודמים וכבש את ראש המצעד בחזרה בינואר 2000. האלבום הרביעי של Dmx ,"The Great Depression", כצפוי הגיע למקום הראשון במצעד והפך את Dmx לאמן הראשון בעל התואר של 4 אלבומים הראשונים במקום ה-1, באלבום הזה ישנו שיר "Bloodline Anthem" שמחליף את "Ruff Ryders Anthem" נתן אמינות רבה אצל החברה שבה הוא חתום Def Jam , Bloodline records כלפיו.
P.Diddy
שון "פאפי" קומבס, פאפ דאדי, אחד הראפרים המצליחים ביותר בראפ האמריקאי, הוא המקרה הראשון בתולדות ההיפ-הופ של מגה-מפיק שעבר משולחן הבקרה אל מאחורי המיקרופונים. שיריו, שהתאפיינו תמיד בסימפולים של שירים ידועים, הפכו מייד עם צאתם לקלסיקות בפני עצמם. למרות, ואולי בגלל ההצלחה הפנומנלית שלו, הפך קומבס מטרה לביקורת מצד קהילת ההיפ-הופ, על טכניקת הסימפול שלו, שהוציאה שם רע לתרבות הציטוט ההיפ-הופית ודרדרה את הראפ למעמד של גרסאות כיסוי חסרות נשמה. בתגובה לביקורת שהוטחה בו, טען קומס להגנתו שהוא אף פעם לא החשיב את עצמו לראפר, אלא למעצב סאונד.
קומבס נולד בשנת 70' בהארלם, ניו-יורק, וגדל במאונט וורנון היוקרתית יחסית בצפון העיר, מה שחסך ממנו את העימות עם חיי הגטו הקשים של הארלם. אחרי שסיים את לימודיו בתיכון בנים קתולי בברונקס, נרשם קומבס ללימודי מנהל עסקים באוניברסיטת "הוורד". חוש העסקים המפותח שלו בלט כבר בשלב זה, כשקומבס הפך לאמרגן של מסיבות היפ-הופ שבועיות ובמקביל הקים חברת הסעות על הקו ממעונות האוניברסיטה לנמל התעופה, עבור עמיתיו הסטודנטים. באותה תקופה הצליח קומבס בעזרתו של חבר ילדות, הראפר “Heavy D”, לשכנע את אנדריי הארל, הבעלים של חברת התקליטים “Uptown Records”, שם היה די חתום, לקבל את קומבס לעבודה כמתלמד. תוך זמן קצר הפך קומבס לאחד ממטפחי הכשרונות הראשיים של החברה, שהחתים בין השאר את מרי ג'יי בלייג', Father MC’s וג'ודסי. בנוסף הפיק קומבס שלושה אלבומים מצליחים של אמני החברה. בשנת 90' את Father’s Day של Father MC’s, ובשנת 92' את אלבום הבכורה של בלייג', ואחריו את Blue Funk של “Heavy D”. מספר חודשים מאוחר יותר פוטר קומבס מהחברה, כנראה בגלל תיאבון מוגבר, והקים את חברת התקליטים העצמאית “Bad Boy Entertainment”. את שנת 93' הוא העביר בעבודות מיקסוס ובניהול החברה החדשה מדירתו הפרטית. בתום שנה של עבודה מאומצת ונטולת הצלחות, הצליח קומבס להחתים בחברתו שני אמנים בעלי קסם תקשורתי, נוטוריוס ב.י.ג, הראפר עב הבשר, וקרייג מק.
-94' זכתה החברה להצלחה כלכלית ראשונה, עם הרמיקס לסינגל של מק, “Flava In Ya Ear", שנכנס לעשרת הגדולים באמריקה והגיע לפלטינה. עוד באותה שנה הגיע ביג עם הסינגל “Big Poppa” למקום השישי במצעד. אלבום הבכורה שלו, Ready to Die, יצא מעט מאוחר יותר והגיע לפלטינה כפולה. Project: Funk Da World של מק, שיצא גם הוא באותה שנה, הגיע לזהב. ההצלחה הגדולה לה זכה עם אלבומיהם של ביג ומק, פתחה עבור קומבס עשרות דלתות בתעשיית המוסיקה השחורה, והוא החל לעבוד עם בכירי האמנים בקהילת ההיפ-הופ והרית'ם-אנד-בלוז, ביניהם מת'וד-מן, ליל קים, ארית'ה פראנקלין, בויז טו מן, מריה קרי ו-TLC. בנוסף החתים קומבס בחברתו אמנים נוספים, הזמרת פיית' אוונס, זוגתו של ביג וזמרת רית'ם-אנד-בלוז בזכות עצמה, וההרכב טוטאל, לשעבר הרכב הליווי של ביג.
במקביל להצלחתו המטאורית של קומבס וביסוס מעמדו כאחד המפיקים המבוקשים ביבשת, התלקחה מלחמת ההאשמות בין קומבס וביג מצד אחד לבין טופאק שאקור ושוג נייט, בעליו של הלייבל “Death Row” מצד שני. העימות, שלקח את הווי הגנגסטא-ראפ צעד אחד רחוק מדי, והפך למלחמת כנופיות, העלה את המתח בין אסכולת הראפ של החוף המערבי לזה של המזרחי, עד כדי אובדן שליטה. שאקור, שהאשים את ביג במעורבות בנסיון ההתנקשות בו ב-94', החל במסע השמצות נגד ביג וקומבס, שכלל בין השאר איומים מפורשים עליהם בסינגל “Hit 'Em Up". השיר אף לווה בקליפ שתיאר את השפלתן של שתי דמויות, שנקראו פיג ובאפי (משחק מילים על שמותיהם של ביג ופאפי, קומבס). במרץ 96' נרצח שאקור על-ידי אלמוני, שקשריו עם אוכלוסיית הראפ מהחוף המזרחי לא הוכחה, ושישה חודשים לאחר מכן מצא ביג את מותו בדרך דומה. קומבס, שתכנן להוציא את אלבום הבכורה שלו באותו זמן, שקע בעקבות הרצח במרה שחורה שנמשכה מספר חודשים. בינתיים הגיע אלבומו של ביג, Life After Death, שיצא שלושה שבועות אחרי רציחתו, ל-6 אלבומי פלטינה. עם תום תקופת האבל, שיחרר קומבס את הסינגל “Can’t Nobody Hold Me Down" (עם פזמון המושאל מלהיט האייטיז "Break My Stride” של מת'יו ווילדר) ששהה במקום הראשון במצעד הרית'ם-אנד-בלוז של ה"בילבורד" האמריקאי במשך חודשיים, ונהנה ממכירות של שני מיליון עותקים. אחרי שהחל זוהרו של הסינגל להתעמעם, שיחרר דאדי את הפצצה המסחרית הבאה,“I’ll Be Missing You”, קינת פרידה לחברו המת, שכללה הופעת אורח של אוונס וטוטאל בקולות רקע, וסימפול דומיננטי של “Every Breath You Take" של פוליס.
הציפייה לאלבום המלא הייתה כבר בשיאה, ועם יציאתו זינק האלבום No Way Out היישר אל המקום הראשון. את הצלחתו הגדולה חלק האלבום עם זה של ביג, והשניים חלקו ביניהם בין השנים 97'-98', למשך 28 שבועות, את המקום הראשון במצעד האלבומים. הדומיננטיות של קומבס, שכבר היה מוכר בשם הבמה שלו, פאף דאדי, לא פסחה גם על טקס ה"גראמי" לשנת 98', כשזכה בשני פרסים, אחד בקטגוריית אלבום הראפ המצטיין והשני עבור הסינגל “I’ll Be Missing You”. השיר "Come With Me”, ששאל ריף משירם של לד זפלין, "קשמיר", הפך לאחד מלהיטיו הגדולים ביותר של קומבס, כשנבחר ללוות את שובר הקופות האמריקאי "גודזילה". מגמת הגישור בין ראפ לרוק אותה החל כשסימפל ריפים של גיטרות חשמליות, וכשעבד עם נגני רוק מהשורה הראשונה, כמו דייב גרוהל מהפו-פייטרז, הגיעה לשיאה ב-"Come With Me”, אותו הוציא קומבס בשיתוף עם ג'ימי פייג'. במהלך 98'-99' הנהיג פאף-דאדי קרנבל נודד, בו הופיעו האמנים החתומים ב-“Bad Boy”, ואמנים אורחים, כמו ליל קים, נאס, ג'יי זי ובאסטה ריימס, מול איצטדיונים מלאים, וב-99' יצא אלבומו השני של קומבס, פאפ דדי, Forever.
שנת 2000 פגשה את פאף דדי בעיקר בעמודי הרכילות - בעקבות יחסיו עם ג'ניפר לופז (שהסתיימו אחרי שנתיים בפברואר 2001) ובעקבות תקרית ירי במועדון לילה ניו יורקי בה הוא היה מעורב. בתחילת 2001 הועמד פאף דאדי לדין בעקבות תקרית זו והואשם בסעיפים של אחזקת נשק ושוחד. אחרי חודשיים של משפט מתוקשר הוא זוכה מאשמה. לאחר המשפט הודיע פאף דדי על כוונתו לשנות את שמו לפי דידי, כדי לפתוח דף חדש אחרי כל מה שעבר עליו בשנה הקודמת.
התחברות
הירשם כדי להגיב לנושא
